אז תתאבד

ראש הצוות מהחברה בפוסט הקודם מתקשר לדחות את הראיון. אני אומרת לו שזה מעט בעייתי כי בערב אני יושבת עם החברותא שלי ולומדת. "תגידי לחברותא שלך שנידה זה שובינסטי", הוא אומר לי ואני שותקת, מה הקשר בכלל בין נידה לחברותא שלי ולמה מבחינתו זה ה-דבר החשוב ביהדות? "אה, ותגידי לה הפרשת חלה היא בל תשחית", הוא מורה ואני מתחילה לתהות למה בנאדם זר נכנס לי לחיים ומה הוא מבין בכלל.

"אתה יודע", אני אומרת לו, "לא ממש מצאתי עליכם מידע באינטרנט ומה שמצאתי היה מוזר". אני מספרת לו על התפקידים המוזרים שמצאתי ושואלת לפשר העניין. "אל תדאגי", הוא עונה, "אני לא עבריין מין". אני קצת המומה שהוא לקח את השיחה לכיוון הזה ואומרת שזה לא חכם לומר כזה משפט לאישה שיצא לה להיות מוטרדת מינית והוא מתחיל לספר לי על ידידה שלו שיצאה עם מישהו ואחרי שנפרדה ממנו גילתה שהוא פדופיל. ושוב אני תוהה למה הוא נכנס איתי לתוך החיים שלו ואיך אני אמורה להמשיך את השיחה. אני מסיטה את הנושא לקביעת תאריך חלופי ומסיימת את השיחה.

חשבתם שבראיון עצמו היה משהו יותר מקצועי? ברור שטעיתם. הוא מבקש ממני לספר על עצמי ואני מתחילה לפרט על העבר המקצועי שלי ומספרת בקצרה על פרוייקט שעשיתי ואומרת שאשמח להרחיב אם ירצה. הוא לא רוצה ולא שואל אותי אף שאלה מקצועית. במקום זה הוא אומר לי "אההההה, את זו שגרה במרכז הארץ וגורמת לעליית מחירים, נכון?"

עכשיו תבינו, הבחור גר בהרצליה, נשוי עם שני ילדים ובשנות ה-40 לחייו. למה שהוא זה שיאשים אותי בדבר שבבירור לא קשור אלי? הוא ממשיך ואומר "ובטח את גם שמאלנית. שמאל קיצוני. בטח יש לך תמונות של מירב מיכאלי תלויות בכל הדירה", בתוכי אני קצת מגחכת שמבחינתו מירב מיכאלי היא שמאל קיצוני אבל גם כועסת שהוא ישר מסיק על הדעות הפוליטיות שלי בלי להכיר אותי בכלל וחוץ מזה, מה זה עניינו?? למה זה רלוונטי לראיון?!

אני עוברת את הראיון ומוזמנת לראיון נוסף עם ה-CTO (אחראי הטכנולוגיות בחברה). ה-CTO מספר על החברה והמוצר ואומר שבצוות של המראיין עבדה מפתחת "אבל הם לא הסתדרו והעדפנו להפריד ביניהם ולשים אותה בצוות אחר". בסוף הראיון, ראש הצוות לוקח אותי לשיחת מסדרון ומספר לי בגאווה שהיה מח"ט בצבא. הוא מוסיף שהוא לא התייחס לחיילים שהתלוננו בפניו ואם היו כאלה שאמרו שהם יתאבדו, הוא ענה להם: תתאבדו. ממילא אתם לא הפסד גדול למערכת

המקרה המוזר של יודית בשעת לילה

בחודש האחרון, כשידעתי שאני עומדת להיות מפוטרת, ניסיתי להגיש קו"ח למשרות שונות ולא הצלחתי לפרוץ את חומת סינון הקבלה למקומות עבודה. התמיינתי לגוף היחיד שהסכים לקבל אותי – עבודה דרך חברת כוח אדם בחברה ביטחונית. כן, גם אותי הצירוף של "חברת כ"א" ו"ביטחון" עושה לי רע על הלב אבל זה לא שהייתה ברירה אחרת…

עברתי את הראיונות לאותה משרה ורגע לפני קבלת החוזה, פתאום קיבלתי המון טלפונים מחברות שונות. אחת מהן היה מליאורה שמתקשרת אלי ומשווקת לי סטארטאפ שעוסק בתמונות סלפי באירועים. קצת שטחי למען האמת אבל היא מצליחה להדביק אותי בהתלהבות שלה. היא גם מספרת לי אילו אנשים נפלאים יש בחברה, שבצוות שלי יש את סיגל וטל ויותם וכמה שחשוב להם יחסי אנוש(מבחינתי זה בונוס מטורף) ושהיא עובדת כמגייסת עם עוד חברה אבל הם פחות נחמדים והיא לא רוצה לשלוח אותי לשם.

אני קובעת ראיון והולכת לחפש את החברה בלינקדאין. ואז חשכו עיני.

אני מגלה חברה שכביכול יש לה 140 עובדים אבל רובם הגדול (90%~) עובד בחו"ל במדינות שונות בעולם, חלקן אזוטריות, בתפקידים שלאו דווקא קשורים לנושא של החברה, למשל מפעיל לווין. בנוסף רוב העובדים שם בתפקידים של עוזרים אדמיניסטרטיביים ברחבי הגלובוס ובואו, כמה עוזרים צריך בסטארטאפ ולמה במקומות שונים?

גם אותם "סיגל וטל ויותם" שהיא אמרה שקיימים בצוות? מצאתי את סיגל בלבד בלינקדאין. בחיפוש אחר ראש הצוות שאמור לראיין אותי לא מצאתי דבר. אני מתחילה לתהות לאיזה חברה אני באמת מתראיינת ומה קורה מתחת לסיפור הכיסוי.

באותו ערב אני נכנסת לפגישת עבודה על פרוייקט צד שהתחלתי ומספרת על החוויה המוזרה ואחת מחברות הצוות מספרת שהבנזוג שלה עובד באותה חברה. שהיא אכן קיימת ולפני שנה קנתה חברה בינ"ל קטנה בפשיטת רגל ולכן על הנייר יש לה עובדים לא קשורים (עד שתחליט מה המודל הכלכלי שלה ומה עושים עם כלל העובדים).

ואני חשבתי לעצמי, מה הסיכוי שיקרה לי מקרה כזה ובאותו ערב כבר אקבל תשובה לשאלה. ולא רק זה אלא שהיא סיפרה לי עוד קצת רכילות על החברה ויכולתי לשאול אותה שאלות הכנה לראיון.

עייפות החומר

"בשישי בכיתי מול חברים", אמרת לי. אני עונה לך שזכית שיש לך חברים כאלה שאתה מרגיש בנוח לבכות מולם ויודעת כמה שזה לא מובן מאליו אצלך, הצבר הכי קוצני שאני מכירה.

אתה עונה שזו הסללה מגדרית שגברים לא בוכים ואני מהנהנת.

"הייתה לי איתם שיחה שדומה לשיחות שאנחנו עושים. רק שאצלך זה גורם לקצת טריגר", פה אני מתחילה קצת להתכווץ מבפנים ועונה בבדיחה ואתה ממשיך "הם הצליחו להפריד בין האישי למערכתי". מדובר בביקורת? אני שואלת. "קצת 😘"

והאמת שרק כשאני כותבת את השיחה בינינו אני מבינה כמה אנרגיה אתה שואב ממני. אתה תמיד מוציא אותי עם תחושות אשמה שאני לא בסדר. פתאום אני מבינה שזו לא אני. זה אתה.

לשתות משהו קר בלב מדבר

את נאבקת עכשיו בכל החזיתות. בחזית א' את מנסה למצוא עבודה שתעשה לך טוב. כזו שתתרגשי לעבוד בה, שלא תהיי לבד, שתמנף אותך למעלה. ואת שומעת כל כך הרבה קולות מסביב – "קחי כל עבודה העיקר לשלם שכ"ד", "את חייבת לבחור במשרה אחרת שהיא תהיה המקפצה לתפקיד שאת חושקת בו", "את לא יכולה להיות בררנית". ואת כל כך מאוכזבת מחוסר התמיכה והאמונה של האנשים שסובבים אותך. איך אף אחד לא נמצא שם ואומר: השגת כבר את התפקיד הראשון שלך שלא האמנת בחיים שתגיעי אליו, אז עכשיו עם שנה נסיון ברור שאת אלופה ותצליחי למצוא את המשרה שלך

ושוב את מרגישה לבד וחוזרת אחורה לימים של לפני חצי שנה. פוחדת שמגיע עוד גל של עצב

בחזית ב' את מנסה למצוא זוגיות. כזו שלא תדחוף אותך לפינות שאת לא רוצה להכנס אליהן, שתהיה שם לחבק ולעטוף עם שיחות מלב אל לב (נו ואולי גם מגע גופני נוסף 🙃​). אז את מנסה אפליקציות היכרות אחרות ומתנפצת לקיר המציאות שוב ושוב. מגלה כמה מראה חיצוני חשוב לצד השני ושאין לך איך להאבק בזה. ושאם כבר למישהו לא אכפת, הוא משחק לך במחשבות או רק רוצה להיות שם כדי לשכב איתך. ופשוט נמאס לך להאבק. את תוהה אם פיספסת את הרכבת ואולי אם לא הייתה לך זוגיות, היא כבר לא תגיע.

חזית ג' עומדת לה בשלווה כי היא יודעת שאיתה אי אפשר באמת להתעסק ולפספס. את ממילא תקומי בארבע וחצי בבוקר וכל הראש שלך יעסוק רק בה, אז למה לעבוד קשה? ויהיו את הנשמות הטובות שיגידו לך "את לא מנסה מספיק חזק", "זה שטויות, 10 מיילים ותמצאי מנחה שיסכים להכניס אותך בדלת האחורית לתוך האקדמיה", "נו בקטנה, אז מה אם את מרגישה שאת לא מצליחה. כולם מרגישים ככה". ושוב את מרגישה שאף אחד לא תופס אותך. כי הם לא היו שם – לא היו במקום שמחרימים אותך, מרצים שחושבים שאת ביזיון או שאת פשוט לא מתאימה למדעים ובכלל שלא רק ששמעת המון לא אלא גם את לא יכולה ולא מסוגלת. אני לא מסוגלת לשמוע עוד לא. לא עכשיו כשאני עוד נמצאית במקום כל כך רגיש. לא רוצה שמישהי תבוא ותנפץ לי את החלום

אז אני אנסה להתקדם בצעדים קטנים ולקוות שלמרות שאני נעה במעגלים בין עצב לכישלון, בסוף אבנה ואשמש מגדלור לאחרות ואחרים ​❤️​

שבע פעמים צדיקה תיפול

לפני מספר ימים התכתבתי בוואטספ עם הבחור שאיתו אני יוצאת והוא סיפר לי שהוא קצת לא מפוקס כי הוא שתה 3 צ'ייסרים ועוד כוס יין עם מישהי בדייט. היה לי קצת מוזר שהוא שוב מדבר איתי על דייטים עם נשים אחרות ושאלתי אותו האם בקשר שלנו, אני זו שאחראית להזמין לדייט. מפה לשם, השיחה התגלגלה לפה

תזכורת לעצמי: כשהבחור אומר שהוא רוצה שתהיו ידידים, הוא לא מתכוון לזה במובן הרומנטי

בוקר למחרת הוא שלח לי הודעה שהוא מסביר לי שהוא נפגע כי הוא יצא שקרן בכל העסק וזה לא נכון כי הוא אמר לי מראש עניין שמירת השבת שלי יכול להיות בעייתי… חבל רק שיצאנו לדייט (או לפחות מה שאני הבנתי כדייט) והוא נטע תקווה מיותרת. יאללה, נקסט

פיטורין

"בהמשך לשיחתנו ולשימוע שהתקיים ביום 10/5/2022 ,אנו מודיעים לך בזאת על סיום יחסי
עובד – מעביד בינינו .
סיום עבודתך ייכנס לתוקף בהתאם לחובה לגבי מתן הודעה מוקדמת בתוך 30 מיום זה
"

האמת שהפיטורים לא היו הפתעה. מהרגע שנכנסתי הבנתי שבחברה לא מבינים כלום בתפקיד שלי וגם לא ממש רוצים להבין ולהשקיע. לכן היה קשה מאוד להביא תוצאות עם אפס משאבים (וכשאני אומרת משאבים, אני מתכוונת לדברים הכי בסיסיים כגון מחשב שלא קורס כל חצי שעה והבנה שאם מפתחים כלי חדש מאפס, צריך לעשות מחקר ולהבין מה הצרכים של הלקוח והאם יהיה מוכן בכלל לשלם עליו).

לפני חודש היה לי שימוע. אמרו לי שהפרוייקט שעבדתי עליו נסגר כי אין לו ביקוש (יפה שגילו אחרי שנה של עבודה 🤦) ושאין עבורי עבודה בחברה. שאלתי האם אפשר לתת לי לסיים את העבודה עד סוף הסמסטר ואמרו שיחזרו אלי בשבוע שלאחר מכן עם תשובה.

עבר שבוע. ועוד שבוע. ועוד שבוע.

וכל הזמן אני מחכה לדעת מה קורה איתי. וכמובן תוהה האם אולי בעצם אי הודעה אומר שנכנס פרויקט חדש ואני נשארת. אז עבר חודש והיום קיבלתי את מכתב הפיטורין. הבוס הגדול הודיע לי בחגיגיות "ביקשת חודשיים אז חיכינו חודש ועכשיו אנחנו נתונים לך חודש עד לסיום ההעסקה שלך". רק שהוא לא הבין שלי נמרטו העצבים בחודש האחרון כשכל יום שאני מגיעה למשרד אני יודעת שזה יכול להיות היום האחרון שלי בחברה וזה השאיר אותי עם טעם חמוץ מאוד.

במכתב כתוב שאני צריכה להמשיך לבוא לעבודה כרגיל ולבצע את המטלות שלי. מאחר והפרויקט שלי נסגר וכל העבודה תלך לפח, אני חושבת שזה קצת מצחיק לבקש ממני לבוא. במיוחד שמדובר בסך הכל על חודש.

הידיעה היום שהפרק הזה נגמר הורידה את מפלס החרדה שאיתה אני מגיעה מדי יום לעבודה בשנה האחרונה. נפילת המתח גורמת לי להרגיש כל כך עייפה ואני מקווה שבסופ"ש אשלים שעות שינה.

אני לא יודעת אם אצליח למצוא מקום עבודה אחר. בשנה האחרונה אני בכל מקרה מגישה קו"ח כי מקום העבודה שלי נורא אבל לא הייתה שם הצלחה גדולה. אולי ההתנתקות ממקום העבודה תעזור שם לשחרר את הפקק ולפתוח לי הזדמנויות חדשות

כשאת מבינה שהסטנדרט שלך לדייט ירד

** וואטספ **

החבר הגיי: נווו איך הולך?

אני: היה סבבה. והוא לא הטריד אותי בכלל! איזה מוזר שזה הפך להיות הקריטריון אצלי אם הדייט היה טוב או לא

****

אבל רגע, בואו נתחיל את הסיפור מההתחלה

לפני חודש עברתי להשתמש באפליקציית היכרות שבה מכירים באופן אנונימי. אמנם לכל איש יש שם אבל באפליקציה אין שמות או תמונות אלא רק פרטים יבשים של גיל, מגדר ומרחק ממך. את בוחרת האם את רוצה להתחיל לדבר עם הפרופיל האנונימי ואם השיחה זורמת לרוחך, אפשר להחליט לעבור לפלטפורמה אחרת ולהמשיך להכיר לעומק.

את גל עניינתי די מהר וזה די מובן עם ים ה"סתירות" שיש בי: בנאדם אנליטי שגם מתעניין ברוחניות ונפש, מישהי ששומרת שבת אבל גם ליברלית ומאמינה בשיוויון, מישהי שעל הנייר הצליחה וחכמה אבל כל הזמן צריכה להאבק כדי להוכיח את עצמה וכו'. בגלל האנונימיות השיחות עמוקות וכנות יותר וספציפית איתו הרגשתי בנוח להפתח ולספר.

עוד כשהיינו אנונימים הוא אמר "אפשר לבקש שגם אם לא תצא מפה זוגיות, נמשיך לדבר כידידים? אני ארגיש פספוס רציני אחרת". ברור לכם שהלב שלי נמס מיד, כן? כמו לכל אחת גם לי יש עניינים רצינים של חוסר ביטחון עצמי ולשמוע כזו מחמאה היה כיף. רק שכמובן כלמודת אכזבות וגוסטינג, הפקפוק נשאר וכתבתי לו בחזרה "כיף לשמוע 🙂 אז אפשר לקבוע שבסוף לא משנה מה, נפגש?"

"בהחלט!!", ענה.

המשכנו לדבר והוא סיפר שהייתה לו אקסית דתייה (בהמשך התברר לי שהם היו שנתיים יחד) וזה גרם לו לרתיעה מנשים דתיות: "יש איזה מלכוד עם בחורות דתיות. אתן מהממות ועם עומק שלא קל למצוא. אבל עדיין המרחק שיוצר הדת מקשה על חיי זוגיות". פה התחלתי להתאכזב מהסטיגמה שהבחור מדביק על כל בחורה דתיה וגם הרי אמרתי לו שאני ליברלית! 😛​

בהמשך עברנו לוואטספ, תוך כדי שאני אומרת לו "אני נותנת לך את המספר שלי אבל חסר לך שאתה מבקש תמונות עירום שלי או שלך" והוא ענה ב"אם אני אעשה משהו כזה, נותן לך את הזכות לעשות עלי שיימינג. ואני מצטער בשם המין שלי שגורם לך להרגיש ככה :(" ושוב הלב שלי התרחב מהאכפתיות שלו

המשכנו לדבר עוד קצת בוואטספ, אני שיגרתי בדיחות אבא והוא ענה עליהן בהומור משלו וברצינות אבל לא הפגין שום צחוק של "חחח" ודומיו וקצת הרגשתי שאני במלחמה מולו להוציא ממנו צחוק. די נכשלתי.

ואז אתמול, ערב יום העצמאות הוא שאל מה אני עושה. עניתי שאין לי ממש תוכניות ושאלתי מה התוכניות שלו. הוא אמר שגם לו אין תוכניות ושאל אם מתאים לי לצאת יחד בערב. כמובן שהשבתי בחיוב והתפללתי שהוא לא יראה אותי ויאמר לי שבמציאות אני לא כזו משהו (אמרתי לכם, ענייני ביטחון עצמי)

נפגשנו והיה מהמם. כאילו, הוא לא הטריד אותי מינית, שלף בפני איברים או ביקש ממני לגעת בו וזה כבר הפך את הדייט לטוב (אחרי שלל הדושים שפגשתי, הרגשתי שאני נשרפת והפסקתי לנסות להכיר דרך אפליקציות. לאחרונה חזרתי לשוק ואני שמחה שאני במקום שכבר מקפיד על הסינון ומבינה שלא מגיע לי לצאת עם אנשים שרק מעניין אותם סקס)

הודיתי בפניו שתסכל אותי שלא הצלחתי להצחיק אותו והוא טען שהיו דברים שהעלו על פניו חיוך אבל דאגתי לתקן את הרושם באותו הערב וגרמתי לו לצחוק מספר פעמים! (יחי המלחמות המטופשות שיש לי בראש)

הלכנו לאורך העיר וראינו מסיבות רחוב וילדים משפריצים ספריי שלג אחד על השני. נכנסו תוך כדי לגלידרייה מצויינת (הבחור גר בעיר שלוש שנים ולא מכיר שום פינה בעיר. כמובן שהרגשתי את הצורך לחשוף אותו קצת לפינות החמד שבה תוך כדי הליכה), המשכנו ללכת והצבעתי בביטחון על מקום של פיצרייה שברגע שהגענו אליה גיליתי שהיא לא קיימת (לפעמים אני באמת מצחיקה 😅​) והלכנו לאיבוד ברחבי העיר. סיימנו את הערב בהמבורגריה (שאח"כ עשתה לי בלגן בבטן כל הלילה) וחתמתי את הערב עם חיבוק ותקווה שגם הוא נהנה.

והנה מה שקרה הבוקר 🙂

לתפארת מדינת ישראל ומעל 10 ק"מ של הליכה

דושים באפליקציית היכרות

אני: אני פה כדי למצוא זוגיות. לבוא בסוף היום, להוריד את התיק, לתת חיבוק ארוך ולשתף אחד את השני באיך עבר היום

אני: אתה פה בשביל לחפש זוגיות?

הוא: אני מונוגמי אבל אם נאמר את האמת…יש נשים מאוד מוזרות היום (פה עברתי למצב גוסטינג)

הוא: מוזרות כמו למשל לא עושות שפם או מעוניינות שמישהו אחר יעבוד עבורן (פה כבר התחלתי להתעצבן באמת)

הוא: חיבוק זה… נחמד וחשוב אבל אם נהיה כנים.. גם אהבה חשובה (פה כבר ניתקתי את הקשר)