קיבלתי הצעת שכר מהמקום הנורא שהתמיינתי אליו – היא נמוכה משמעותית ממה שביקשתי וממה שמקובל ורציתי לצרוח מתסכול. אני גם צריכה ללכת למקום רע וגם לא לקבל תגמול כספי? למה אצלי הדרך כל כך קשה? 😦
אז התמקחתי והם העלו את ההצעה לרף התחתון של מה שמקובל. ואני עדיין כועסת אבל מבינה שאין ברירה. אני רק נורא מפחדת לומר כן.
הגוף עצמו נמצא בכאוס – כל הצוות התפרק ואין אף אחד שיודע מה קורה בקוד, הסמנכ״ל טכנולוגיות לחוץ להוציא מוצר, העבודה לא היברידית ולוקח לי שעה להגיע אבל מבחינתי, הגב ששובר את גב הגמל, הוא הבוס. אין לו גבולות והוא גורם לי להרגיש לא נעים.
אותה חברה מפוסט קודם אמרה לי: תקשיבי י., את לא נמצאת עדיין במקום שמסוגל לומר לא ולהציב לו גבולות. את חיה בפנטזיה שהכל יסתדר אבל בפועל זה לא הולך ככה ויהיה לך קשה. הוא יחסל לך את מאגרי האנרגיה.
וזה נכון, יהיה לי קשה ואני מפחדת. נורא.
מצד שני, אני כמעט שנה מובטלת, השוק במצב קטסטרופלי ובכל שבוע מפוטרים עוד עשרות אנשים והדרישות בשוק הן ל-3+ שנות נסיון. אז מאיפה צוברים נסיון? כנראה ממקומות כאלה 
אלוהים, רק תן לי את הכוח להחזיק מעמד, להציב גבולות ולזכור שאני יכולה לעשות עבודה רק של בנאדם אחד. לא של צוות של 6 אנשים שנסו מהמקום.
חיים על כוכב אחר 