אז יצא לי שנה שעברה לכתוב איך הצלחתי להשיג כרטיס שעולה כמה מאות זוזים בחינם וגם השנה (כמה מפתיע עם סטודנטית מרוששת שכמותי) נתקלתי בכנס שחשקה נפשי להשתתף בו אבל פשוט לא היה סיכוי שאני מוציאה 400 ש״ח על יום שלם.
שוב ניסיתי את שיטת הספונסרים- למצוא חברות בפייסבוק שעובדות באותם מקומות אבל זה לא עבד (והשנה הסתבר לי שהספונסרים חילקו אפילו פחות כרטיסים משנה שעברה 
). הכל קרה תוך כדי מועדי א׳ ולא ממש היה לי זמן ואנרגיה להתעסק בזה אז אמרתי לעצמי שלפחות פעם אחת הצלחתי להשיג כרטיס לאיזשהו כנס וכשיום אחד בעז״ה תהיה לי עבודה, אוכל (אנשאללה) להשתתף בכמה כנסים שארצה.
אבל הסיפור לא נגמר פה. בת קול יצאה מהשמיים והחליטה אחרת
אחרי שבוע אני מקבלת הודעה: הי י., ראיתי שאת מחפשת כרטיס לכנס. אני מארגון שמחלק מלגות לכנסים ואני אשמח לתת לך מלגה. יש רק תנאי אחד
אני: מהו?
היא: את צריכה לכתוב פוסט על הכנס בבלוג שלנו ולתייג אותנו בפייסבוק.
*הגלגלים רצים במוח חמש שניות* כן, בטח
אה, וזה צריך להיות באנגלית
אני: *שיט, ידעתי שיש פה קאץ׳* ״בטח, אין בעיה״ *חושבת לעצמי האו טו סיי הכל אין אינגליש*
יום למחרת מתקשר אלי האבא ארך רגליים הפרטי שלי, הספונסר של המלגות. הוא נותן לי את פרטי כרטיס האשראי שלו (כן. זה היה הזוי) ואומר לי- רק תשלחי לי את הקבלה בבקשה
וככה יצא שגם השנה יצא לי להשתתף בכנס שעלה כמה מאות שקלים בחינם 🙂
נראה לי שאני מתחילה לפתח מומיות :p אולי שווה להתחיל לגבות על זה תשלום לשעות ייעוץ 😉
חיים על כוכב אחר 