היא כותבת לי שהיא הייתה בשיעור מדהים של רבנית מפורסמת ושולחת לי צילום של הסיכום שכתבה. אני פותחת את הצילום ורואה שורות על שורות של מלל. שיט, אני חושבת, למי יש כוח לקרוא את זה עכשיו?
אבל בגלל שאני כל כך אוהבת אותה, אני יושבת וקוראת. ואז חושכות עיני
השיעור היה על הלכות פסח, רק מה שאני קוראת זה שלל אמונות תפלות-
" כשעושים את שולחן הסדר, צריך לפאר אותו כמה שיותר כדי שתהיה לנו שנה מפוארת",
"בבדיקת חמץ צריך לברך כל חדר, אפילו את המטבח (למשל שיהיה אוכל בשפע) כדי לתת ברכה לכל אחד מבני הבית"
ועוד
ואני חושבת כמה חבל שכל השיעורים האלה בשקל הופכים למסחרה והפחדות. נחמד לתת מנהגים שונים אבל מפה ועד לומר ש"ככה זה ביהדות" זה בולשיט אחד גדול.
ואז אני חושבת על איך שאני למדתי טיפה השנה על פסח- פתחתי גמרא, הסתכלתי על חלקים באגדה וקראתי פירושים שונים והבנתי את המהות. כל הברכות האקסטרה שרוצים לשים מעבר זה חביב אבל אם היינו מדברים על עבדות בימנו למשל, אפילו שזה הרבה יותר מדכא מאיך הופכים את השולחן ליותר יפה, היינו יכולים להתניע דברים לקראת גאולה
חיים על כוכב אחר 