ראש הצוות מהחברה בפוסט הקודם מתקשר לדחות את הראיון. אני אומרת לו שזה מעט בעייתי כי בערב אני יושבת עם החברותא שלי ולומדת. "תגידי לחברותא שלך שנידה זה שובינסטי", הוא אומר לי ואני שותקת, מה הקשר בכלל בין נידה לחברותא שלי ולמה מבחינתו זה ה-דבר החשוב ביהדות? "אה, ותגידי לה הפרשת חלה היא בל תשחית", הוא מורה ואני מתחילה לתהות למה בנאדם זר נכנס לי לחיים ומה הוא מבין בכלל.
"אתה יודע", אני אומרת לו, "לא ממש מצאתי עליכם מידע באינטרנט ומה שמצאתי היה מוזר". אני מספרת לו על התפקידים המוזרים שמצאתי ושואלת לפשר העניין. "אל תדאגי", הוא עונה, "אני לא עבריין מין". אני קצת המומה שהוא לקח את השיחה לכיוון הזה ואומרת שזה לא חכם לומר כזה משפט לאישה שיצא לה להיות מוטרדת מינית והוא מתחיל לספר לי על ידידה שלו שיצאה עם מישהו ואחרי שנפרדה ממנו גילתה שהוא פדופיל. ושוב אני תוהה למה הוא נכנס איתי לתוך החיים שלו ואיך אני אמורה להמשיך את השיחה. אני מסיטה את הנושא לקביעת תאריך חלופי ומסיימת את השיחה.
חשבתם שבראיון עצמו היה משהו יותר מקצועי? ברור שטעיתם. הוא מבקש ממני לספר על עצמי ואני מתחילה לפרט על העבר המקצועי שלי ומספרת בקצרה על פרוייקט שעשיתי ואומרת שאשמח להרחיב אם ירצה. הוא לא רוצה ולא שואל אותי אף שאלה מקצועית. במקום זה הוא אומר לי "אההההה, את זו שגרה במרכז הארץ וגורמת לעליית מחירים, נכון?"
עכשיו תבינו, הבחור גר בהרצליה, נשוי עם שני ילדים ובשנות ה-40 לחייו. למה שהוא זה שיאשים אותי בדבר שבבירור לא קשור אלי? הוא ממשיך ואומר "ובטח את גם שמאלנית. שמאל קיצוני. בטח יש לך תמונות של מירב מיכאלי תלויות בכל הדירה", בתוכי אני קצת מגחכת שמבחינתו מירב מיכאלי היא שמאל קיצוני אבל גם כועסת שהוא ישר מסיק על הדעות הפוליטיות שלי בלי להכיר אותי בכלל וחוץ מזה, מה זה עניינו?? למה זה רלוונטי לראיון?!
אני עוברת את הראיון ומוזמנת לראיון נוסף עם ה-CTO (אחראי הטכנולוגיות בחברה). ה-CTO מספר על החברה והמוצר ואומר שבצוות של המראיין עבדה מפתחת "אבל הם לא הסתדרו והעדפנו להפריד ביניהם ולשים אותה בצוות אחר". בסוף הראיון, ראש הצוות לוקח אותי לשיחת מסדרון ומספר לי בגאווה שהיה מח"ט בצבא. הוא מוסיף שהוא לא התייחס לחיילים שהתלוננו בפניו ואם היו כאלה שאמרו שהם יתאבדו, הוא ענה להם: תתאבדו. ממילא אתם לא הפסד גדול למערכת
חיים על כוכב אחר 