דתיה זורמת

 

"איזה כיף איתך", היא אומרת לי, "את דתיה זורמת"

"סליחה?"

"נו את יודעת. לא מפריע לך לאכול מכלים שהם לאו דווקא חד"פ במשרד ואת נורא גמישה בכל הקשור לדת"

ולא ידעתי איך להסביר לה שמבחינתי דת זה לא רק ההלכות הטכניות. יותר מזה, בעיני יש חשיבות לדרך ארץ מאשר התורה. אם למשל חברה תביא עוגה למשרד, אני לא אתחיל לתחקר אותה באילו כלים היא עשתה אותם. מבחינתי, אם אני יודעת שהעוגה עשויה מחומרים סטנדרטים, היא כמעט תמיד תהיה כשרה ועדיף לי לשמוח עם אותה חברה מאשר להתחיל לפקפק ולהלבין את פניה.

אני גם יודעת שבגלל שאני צמחונית אז יותר קל לי להקל. אם היה מדובר בבשר, פה כבר כנראה לא הייתי משתתפת בחגיגות עם קרניבורים ואוכלת איתם בשר כי הדינים יותר מקפידים בענין הזה (אבל בינינו, כמה כבר יוצא לכם לשבת על סטייק שקולגה הכין לכם?)

 

האמונה שלי יותר חזקה מרק פנקסאות של איזו מצווה אני מקיימת ואיזו לא. היא נותנת לי בסיס איתן של איך אני מתנהגת ולאן אני שואפת. מהרב קוק למשל למדתי את מידת "העין הטובה" –להסתכל על העולם מנקודת מבט שונה ולראות איך האדם שמולי משתדל לעשות טוב. מצד שני, מהרמב"ם למדתי חשיבה ביקורתית (וכמה שהוא יכול להיות חריף..)

מהתלמוד אני לומדת סרקזם וגם חשיבה אסוציאטיבית, משהו שאין במדעים מדוייקים, שם החשיבה לוגית ומתבססת משפט אחר משפט. התלמוד גם מלמד אותי שוויכוח הוא דבר חיובי ובכלל, ללמוד עוד שפה חדשה זה תמיד כיף (מחכה לרגע שאתחיל לפטפט בארמית 😉 )

 

אני יודעת שבעין אני מורכבת לאנשים – הולכת עם שורטס, מדברת בשפה רגילה ובכל זאת שומרת שבת ומגדירה את עצמה דתיה מסורתית. אני חושבת שרוב החברים הדתיים שלי נמצאים על הסקאלה וזה כבר לא שחור או לבן. אני גם מגלה הרבה יותר חברים חילונים היום שגם לוקחים חלק במסורות יהודיות (למשל שבת או תיקון ליל שבועות) למרות ששוב, הם חילונים.

העולם הרבה יותר מורכב היום ובאופן אישי, אנשים מורכבים הרבה יותר מעניינים אותי. אלה שאצלם הכל פשוט וצפוי זה נחמד אבל הרבה יותר כיף לגלות בבנאדם רובד חדש בכל פעם, להכנס דרך דלתות שונות ולהכיר עוד צבע חדש.