הבוקר, כשפתחתי את היום עם תחושת החמצה כי אתמול הספקתי לעבור רק על מבחן אחד וגם זה במאמץ רב, השיר הזה התנגן פתאום מהיוטיוב והזכיר לי לא לאבד תקווה
אתמול התמודדתי עם הפחד של לפנות פיזית למרצה שהכשיל אותי. בתחילת השבוע שלחתי לו מייל אבל הוא לא השיב עליו ולא ידעתי אם פירוש הדבר שיש פה רמז שאי אפשר לתקן איכשהו את הציון. להפתעתי הגדולה, כשבאתי אליו לחדר הוא היה חביב ואמר שאצטרך לעשות עבודת חקר ולהבחן מולו (והוא ביקורתי מאוד אז הנה פחד שמתגלגל לפחד אחר).
אבל מהסיטואציה הזו הבנתי שלא תמיד הפחדים לנו מתגשמים ולפעמים יש הפתעות חיוביות
אני מקווה להצליח לעשות עוד מבחן ולעבור על שאלות שעשינו בתרגולים שונים אבל אני כל כך עייפה שאני מחזיקה את האצבעות שזה באמת יקרה.
קבעתי אתמול תור לרופאה ועל הדרך החלטתי לעבור על תוצאות בדיקות הדם האחרונות שעשיתי אי אז לפני שנה. מסתבר שכבר אז היה לי חוסר בברזל אלא שאף אחד לא טרח ליידע אותי. אני אבקש הפניה לבדיקות דם ואבדוק שוב חוסרים בברזל כי עם המחזור הבלתי נגמר שלי והעייפות הגדולה אני מרגישה (ומתה מפחד) שיש מחסור רציני בברזל
עדיין לא קיבלתי חוזה ופה כבר משהו מרגיש לי מוזר. הראש צוות ממש רצה אותי וזימן אותי מהיום למחר אבל עם החוזה הוא מתעכב? למה?
אני אחכה לשבוע הבא ואכתוב מכתב עורך דיני אם שומדבר לא יגיע 😉
)
חיים על כוכב אחר 