אני יושבת בספריה, מנסה להרים מכונה וירטואלית ופתאום זר פונה אלי- "תגידי, את עושה תואר שני במתמטיקה, נכון?"
תמיד מחמיא לי שאנשים חושבים שאני קצת יותר ממה שאני 😉 לא יכלתי לאכזב אותו עם תשובה שלילית אז עניתי: "האמת שלא. אבל לקחתי כמה קורסים של תואר שני במדמ"ח"
ולקחת גם קורסים במתמטיקה, נכון?אז תוכלי לעזור לי פה עם משוואת לפלס שאני חוקר?
פה ניסיתי לדלות מתאי המח האפורים שלי מי זה לפלס ואיך משוואות קשורות אליו. חשבתי שאולי זה קשור לנגזרות ועניתי בביטחון מוחלט "בטח שאוכל לעזור". חבל שלא ידעתי לאן אני נכנסת…
הוא מראה לי את התרגיל ואני מנסה לסגת – "שמע, אני לא ממש זוכרת את זה"
"זה בסדר, אני אזכיר לך… זה לא כ"כ מסובך"
אוקי.. רק מה הבעיה פה?
הוא מתחיל לעבור שורה שורה על התרגיל שכתוב באופן מסודר, שורה אחר שורה בעט כחול. אני עוצרת אותו ושואלת שוב, אבל בכללי, מה הבעיה? הוא חוזר לתרגיל ואומר, רגע, עוד רגע תראי
אני מתחילה לתהות אם מדובר על דרך מתוחכמת במיוחד להתחיל איתי (כי אין ספק שזה מה שגברים מתוחכמים עושים. מתחילים עם נשים עם תרגילים במתמ'!) ונותנת לזה צ'אנס
מפה לשם, ואחרי שעה וחצי עמוק לתוך התרגיל, שלמען האמת אני לא מצליח להבין מה הוא רוצה להוכיח, אבל מצליחה למצוא כמה טעויות ואפילו למצוא סוג של פתרון (תמיד ידעתי שבתוכי שוכנת מתמטיקאית דגולה), אני יורה "שמע, אני לא יודעת למה המנחה שלך (כן. בדרך גיליתי שמדובר על תרגיל מודרך בקורס של תואר שני. במתמטיקה.) אמר שמדובר על משוואה לינארית..כדאי שתשאל אותו על זה"
"האמת שזה אמור לא להיות מסובך. בניתי אלגוריתם(!) שפותר את זה בשניות והוא נותן תשובות יפות אבל משהו במשוואות עדיין לא עובד…טוב, אני אשאל את פרופ' יהודה (והוא מסתכל עלי כאילו שאני בטוחה יודעת מי זה פרופ' יהודה..), הוא בטח ידע את זה"
בטח. ברור! תשאל את פרופסור יהודה!
ואז יצאתי מהספריה וברחתי משם כל עוד נפשי בכפי ויש לי עדיין תאי מוח שטרם התפגרו לגמרי
חיים על כוכב אחר 