איט גירל

בואי, אני אומרת לאחותי, אני אלמד אותך איך להתפלח לבריכה. היא אומרת שהיא תחפש בגד ים ותבוא איתי.

"אבל זו בריכה ששוחים בה, כן? לא משתזפים. ממש שוחים", אני אומרת.

אחותי מלאת הסטייל באה עם בגד גוף שחור מקטיפה וגב חשוף לגמרי. אני אומרת לה- "זוכרת אבל ששוחים, כן?" והיא מהנהנת. כשאנחנו מגיעות, כולם מסתכלים על החברה שפתאום באה איתי לשחות. ואני רואה שבוחנים ומסתכלים עליה בהערצה.

אחותי היא מסוג הבנות שהן מלכות הכיתה -הקוליות האלה שמקשיבות למוסיקה הנכונה, חברות של האנשים הנכונים, נראות מעולה והן יודעות ומבינות את הערך שלהן. כשאני הולכת איתה ברחוב, מה שכמעט לא קורה כי ביומיום היא די מרוחקת ממני, תמיד יהיו בדרך מישהו, או ליתר דיוק כמה מישהו-ים, שיגידו "הי, מה נשמע?". לפעמים יציעו דרינק על המקום ולפעמים יעשו מחווה אחרת שמהצד משעשע לראות איך מנסים לחזר אחרי אחותך..הבריכה מלאה בשחיינים ובינתיים אני מספרת לאחותי שלא הולך לי בכלל באפליקציות. "תראי לי מה את כותבת על עצמך", היא אומרת, ואני מראה. "טוב, התמונות בסדר, אבל כתבת פה רק על עצמך. לא כתבת מה את מחפשת. אה וכתבת יותר מדי".

אני שואלת אותה מה היא כותבת. "האמת, אני כבר לא שם, אבל כשכתבתי זה היה עד 10 מילים"

"אה ותהיי קלילה יותר"

שיניתי את הביו. בינתיים יש לי בערך 15 מילים. אבל זה הרבה פחות מ-5 המשפטים שהיו קודם. מה מידת ההצלחה? בשבועיים האחרונים בנאדם אחד רצה לצאת איתי לדייט. וזה רק למטרת סקס (אז אמרתי לא)

אחותי אגב אמרה שאני צריכה לעבור לטינדר. נראה מתי יהיה לי אומץ להכנס למרקחה הזו כי סליזיות מגעילה אותי ממש (טינדר עדיין מקום כזה או שבשנים האחרונות זה הפך למקום קצת יותר מהוגן?)