עייפות החומר

"בשישי בכיתי מול חברים", אמרת לי. אני עונה לך שזכית שיש לך חברים כאלה שאתה מרגיש בנוח לבכות מולם ויודעת כמה שזה לא מובן מאליו אצלך, הצבר הכי קוצני שאני מכירה.

אתה עונה שזו הסללה מגדרית שגברים לא בוכים ואני מהנהנת.

"הייתה לי איתם שיחה שדומה לשיחות שאנחנו עושים. רק שאצלך זה גורם לקצת טריגר", פה אני מתחילה קצת להתכווץ מבפנים ועונה בבדיחה ואתה ממשיך "הם הצליחו להפריד בין האישי למערכתי". מדובר בביקורת? אני שואלת. "קצת 😘"

והאמת שרק כשאני כותבת את השיחה בינינו אני מבינה כמה אנרגיה אתה שואב ממני. אתה תמיד מוציא אותי עם תחושות אשמה שאני לא בסדר. פתאום אני מבינה שזו לא אני. זה אתה.

האישה בוערת

אתה מצליח להבעיר אותי בכל שבוע מחדש. בכל פעם שאני מגיעה, אני צופה למלחמה. ואף פעם לא מתאכזבת. אנחנו מתחילים לדבר, צוחקים קצת ומהר מאוד אני אומרת משהו שלא מוצא חן בעיניך והמצב מסלים. אני מנסה לשלוט על הטון, מנמיכה את הלהבה שלי בתקווה שתנמיך את הלהבה שלך אבל בפועל זה לא עובד ואתה רק נעשה יותר אימפולסיבי.

ומשם אני מנסה לומר שאתה לא מבין אותי ואז אתה נותן דוגמה כדי להוכיח אותי ואני נגררת לתוך הדיון הזה כשבסופו אני מבינה שאין קשר בין הדוגמה למה שאמרתי והתכוונתי. ושוב אתה מנסה להביא דוגמה אחרת ואני כבר לא רוצה להכנס לשם פנימה. אני אומרת לא ואתה נעלב ואומר שאני לא מבינה אותך. אתה ממשיך לדבר ופוגע בי במקומות שהכי כואב לי בהם. וברור שלא תדע בדיוק כמה זה פוגע כי אני לא מעזה לדבר עליהם שמא גם אותן תנצל כנקודות תורפה בשיח ועוד תאשים אותי בבורות. על הקושי והכאב שלי.

לפני שבוע הבנתי שזה גדול עלי ואני מוכנה לאבד נקודות בתרגיל מאשר בתקשורת איתך וישבנו לשיחה. אמרתי לך כמה חשובה לי תקשורת פתוחה ומכבדת וראיתי שאתה לא ממש מבין. בכל זאת אמרת שתנסה.

היום שוב נפגעתי. לא הרגשתי בשיחה שבכלל חשוב לך לשמור על המקום שלי אצלך. אני חותכת את השיחה אחרי שאנחנו כבר מלופפים בתוך הריב, בשתיקה מהדהדת ועם כעס גדול שלוקח לי לפחות חצי שעה להרגיע.

אני באמת לא יודעת מה לעשות איתך עוז. יש גבול כמה צ'אנסים בחורה יכולה לתת אבל אני מפחדת שאחרת לא יהיה לנו על מה לדבר ואשתעמם. אולי הגיע הזמן לתת צ'אנס ולנסות להיות מאוד מדוייקת איתך ולא לדבר בכלל על נושאים שיכולים להתפוצץ

עוז

מהרגע שהגעתי לאוניברסיטה היוקרתית, ידעתי שאולי פה תהיה הזדמנות להכיר גברים קצת יותר איכותיים מהדושים שיצא לי להכיר דרך האפליקציות. בפועל, העניינים נראים קצת אחרת. לא לקחתי בחשבון שגם באותו מוסד, בפקולטה למדעי המחשב יש לא מעט יצורים אבל מה שבאמת מעצבן זה שבנוסף ישנה תחושה של התנשאות מצד החבר'ה. אם יש משהו שהוא טרן אוף מבחינתי זה בנאדם שלא מראה שום פגיעות.

אבל עוז היה שונה. ראיתי שיש בו אכפתיות והומור.

רציתי נורא לשבת איתו לצהריים ולהכיר אותו קצת יותר. לקח לי זמן עד שהצלחתי לתפוס אותו וכשסוף סוף התיישבנו הוא נפתח מעט וסיפר לי על העבר שלו. הוא מגיע ממשפחה חד הורית בצפת וניתק את הקשר עם אימו עוד מאז הצבא. הוא סיים את התואר הראשון בהצטיינות, עבד תוך כדי בסטארטאפ מצליח ואת הכל עשה לבד (אתם רואים דרך המסך את העיניים הנוצצות שלי?).

היום הוא כאמור סטודנט מן המניין באונ' היוקרתית ומנסה להבין מי נגד מי ואיך להתקדם הלאה.

ואז רבנו. אני לא זוכרת אפילו על מה היה הריב אלא את תחושת העצב העמוק. ישבנו על הספסל וכל כך נפגעתי שפשוט שתקתי ונשמתי. הוא מיד הטיף לי שזה לא בסדר שאני שותקת כשאני נפגעת ועל כך עניתי לו שאני עוד יותר פגועה שהוא לא נותן לי את המקום שלי ואפילו לא מבקש סליחה.

מאז אותה ארוחת צהריים התנתקנו. בתוכי התבאסתי שעד שכבר מצאתי מישהו חמוד, הוא בא וכל כך אדיש לכאב שלי.

כעבור חודשיים החלטתי לחדש את הקשר. בכל זאת, היה מביך מדי כשישבנו בספריה או בחללים משותפים מדי שבוע ולא החלפנו מילה. השבוע יצא שהוא ישב ממש לידי עם החבר שלו לפרוייקט וקישקשנו על החיים. הוא סיפר שהוא לוקח תרופות כדי לטפל ב-OCD שלו ושיש לזה השלכות על החשק המיני, "אבל מה זה משנה? יש לי כל כל הרבה חסרונות שאף אחת לא תרצה אותי" ואני עניתי "אולי הייתי מתחילה איתך, אם רק היית פחות עוקצני". אני לא חושבת שהוא קלט כמה המשפט היה רציני…

בשישי הייתי בשיעור יוגה ותוך כדי התרגילים, כשאני מתנשפת ומתמסרת לתחושת הפחד, אני מבינה שאולי כדאי להתמסר גם במקרה הזה לתחושת הפחד ופשוט להתחיל איתו. אני לא יודעת איך להתחיל איתו – האם לדבר איתו ולומר שאני ממש רוצה להתחיל איתו אבל צריכה שיתחשב ברגשות שלי? לשאול אותו בכלל אם הוא רוצה לנסות להפוך את הקשר שלנו לרומנטי?

האמת מה שהכי מפחיד אותי שבסוף הוא יעשה משהו שיכאיב לי כל כך שארצה לא לראות את האונ' בכלל… אבל אני חושבת שזה חלק מהסיכונים כשאת נכנסת למערכת יחסים והדרך היחידה להתמודד היא בקפיצת מהמטוס ולקוות שיהיה שם מצנח להחזיק אותך