סוף השנה מתקרב וצריך למנות מחדש וועד לקלחת הרותחת. אם עד עכשיו הצלחנו לגלגל את העגלה מעל כל המרצפות השבורות, כעת הגענו למהמורות שיותר קשה לעבור אותן.
למשל, כמה אנשים בוועד רוצים לעזוב. דבר נורמלי עם סיום שנה אבל הבעיה שמראש אנחנו וועד קטן וחייבים לפחות חמישה אנשים. אז אנחנו חייבים לגייס מהר אנשים לפני שהשנה תתחיל. וכמובן שהכל נעשה ברגע האחרון.
רון הדביבון נזכר לומר שמי שהיה צריך להעביר פעילות לראש השנה כבר נשכר למקום אחר. נחשו כמה קל להשיג עכשיו, שבועיים לפני החג, מישהו שעדיין לא נתפס ומוכן להעביר פעילות לחברי השכונה…רון רצה לשלם לי במקום ושאני אעסיק אותם אבל הצבתי ווטו. מצד שני, בגלל שלא מצאנו משהו, אני כנראה אתחלק עם עוד כמה חבר'ה ואתן פעילונת בהתנדבות
מה שמוביל אותנו לבחור שלי. כן ה-בחור.
מאז שנפרדנו, לא הייתי איתו בקשר. במיוחד לא אחרי השיחה האחרונה. השבוע שמעתי מאחד החברים בוועד שהוא סיים את הלימודים והוא יחסית פנוי. בגלל מצוקת כוח האדם שלנו, יתכן שנצטרך אותו לפעילות המשותפת. מה עוד שלדעתי, אם הוא יגיע, הוועד ינסה ללחוץ עליו לבוא ולהשתתף יותר… אז אני לא יודעת איך להתחיל לדבר איתו ומאיפה מתחילים.
אני מרגישה שבתוכי אני מאוד מבולבלת – איך יכולתי להתאהב בבחור עם לב סגור? האם אתאהב בו שוב? ואז מה יקרה? האם הוא הבין שהוא פגע בי? האם אני יכולה לחזור להיות סתם ידידה?
יכול להיות שאני סתם דואגת ובסוף הוא לא יגיע לפעילות וגם הוא רוצה להתנתק ממני…
חיים על כוכב אחר 