אני מתחילה היום קורס ראשון באוניברסיטה נחשבת ומרגישה שקרנית. בכלל לא מגיע לי להיות פה, לא סיימתי מצטיינת ואת התואר הראשון בכלל סיימתי במכללה. מה אני עושה פה?
החלטתי לקפוץ מעל הפופיק ולהרשם לקורס, אבל לא חשבתי שבאמת יתייחסו אלי.
ואז התקבלתי. בלי שאלות חטטניות. בלי התנשאות. אמרו לי- בואי.
כל כך שמחתי. לקח לי שבוע לעכל שהנה, אומנם אני לא מתחילה תואר שני אבל אני כן עושה צעד ראשון שאולי ביום מן הימים יקרב אותי לשם. רק שאז הגיע מייל של "אנחנו מצטערים לבשר אבל נרשמו יותר מדי סטודנטים ונאלץ לסרב לחלקם". ושוב אני מרגישה שזה לא באמת שהיה לי סיכוי להגיע. שזה לא באמת משנה מה אני רוצה
בכל מקרה, הודיעו בסוף המייל, נתראה בשני בכיתה. אז הנה אני פה, בלי לדעת עדיין מה הסטטוס שלי (המזכירות פה הכי פחות יעילה שיצא לי לראות) ומרגישה מזויפת.
וכל החרדה, ההתרגשות, תחושת האשמה וגם המזל מתנקזות יחד ואני מרגישה פגיעה. אבל נראה לי שלמרות הכל, עדיין היה שווה לצאת מאיזור הנוחות ולעשות את הצעד האמיץ שעשיתי
)
חיים על כוכב אחר 