לפני מספר ימים התכתבתי בוואטספ עם הבחור שאיתו אני יוצאת והוא סיפר לי שהוא קצת לא מפוקס כי הוא שתה 3 צ'ייסרים ועוד כוס יין עם מישהי בדייט. היה לי קצת מוזר שהוא שוב מדבר איתי על דייטים עם נשים אחרות ושאלתי אותו האם בקשר שלנו, אני זו שאחראית להזמין לדייט. מפה לשם, השיחה התגלגלה לפה
תזכורת לעצמי: כשהבחור אומר שהוא רוצה שתהיו ידידים, הוא לא מתכוון לזה במובן הרומנטי
בוקר למחרת הוא שלח לי הודעה שהוא מסביר לי שהוא נפגע כי הוא יצא שקרן בכל העסק וזה לא נכון כי הוא אמר לי מראש עניין שמירת השבת שלי יכול להיות בעייתי… חבל רק שיצאנו לדייט (או לפחות מה שאני הבנתי כדייט) והוא נטע תקווה מיותרת. יאללה, נקסט
אני: היה סבבה. והוא לא הטריד אותי בכלל! איזה מוזר שזה הפך להיות הקריטריון אצלי אם הדייט היה טוב או לא
****
אבל רגע, בואו נתחיל את הסיפור מההתחלה
לפני חודש עברתי להשתמש באפליקציית היכרות שבה מכירים באופן אנונימי. אמנם לכל איש יש שם אבל באפליקציה אין שמות או תמונות אלא רק פרטים יבשים של גיל, מגדר ומרחק ממך. את בוחרת האם את רוצה להתחיל לדבר עם הפרופיל האנונימי ואם השיחה זורמת לרוחך, אפשר להחליט לעבור לפלטפורמה אחרת ולהמשיך להכיר לעומק.
את גל עניינתי די מהר וזה די מובן עם ים ה"סתירות" שיש בי: בנאדם אנליטי שגם מתעניין ברוחניות ונפש, מישהי ששומרת שבת אבל גם ליברלית ומאמינה בשיוויון, מישהי שעל הנייר הצליחה וחכמה אבל כל הזמן צריכה להאבק כדי להוכיח את עצמה וכו'. בגלל האנונימיות השיחות עמוקות וכנות יותר וספציפית איתו הרגשתי בנוח להפתח ולספר.
עוד כשהיינו אנונימים הוא אמר "אפשר לבקש שגם אם לא תצא מפה זוגיות, נמשיך לדבר כידידים? אני ארגיש פספוס רציני אחרת". ברור לכם שהלב שלי נמס מיד, כן? כמו לכל אחת גם לי יש עניינים רצינים של חוסר ביטחון עצמי ולשמוע כזו מחמאה היה כיף. רק שכמובן כלמודת אכזבות וגוסטינג, הפקפוק נשאר וכתבתי לו בחזרה "כיף לשמוע 🙂 אז אפשר לקבוע שבסוף לא משנה מה, נפגש?"
"בהחלט!!", ענה.
המשכנו לדבר והוא סיפר שהייתה לו אקסית דתייה (בהמשך התברר לי שהם היו שנתיים יחד) וזה גרם לו לרתיעה מנשים דתיות: "יש איזה מלכוד עם בחורות דתיות. אתן מהממות ועם עומק שלא קל למצוא. אבל עדיין המרחק שיוצר הדת מקשה על חיי זוגיות". פה התחלתי להתאכזב מהסטיגמה שהבחור מדביק על כל בחורה דתיה וגם הרי אמרתי לו שאני ליברלית! 😛
בהמשך עברנו לוואטספ, תוך כדי שאני אומרת לו "אני נותנת לך את המספר שלי אבל חסר לך שאתה מבקש תמונות עירום שלי או שלך" והוא ענה ב"אם אני אעשה משהו כזה, נותן לך את הזכות לעשות עלי שיימינג. ואני מצטער בשם המין שלי שגורם לך להרגיש ככה :(" ושוב הלב שלי התרחב מהאכפתיות שלו
המשכנו לדבר עוד קצת בוואטספ, אני שיגרתי בדיחות אבא והוא ענה עליהן בהומור משלו וברצינות אבל לא הפגין שום צחוק של "חחח" ודומיו וקצת הרגשתי שאני במלחמה מולו להוציא ממנו צחוק. די נכשלתי.
ואז אתמול, ערב יום העצמאות הוא שאל מה אני עושה. עניתי שאין לי ממש תוכניות ושאלתי מה התוכניות שלו. הוא אמר שגם לו אין תוכניות ושאל אם מתאים לי לצאת יחד בערב. כמובן שהשבתי בחיוב והתפללתי שהוא לא יראה אותי ויאמר לי שבמציאות אני לא כזו משהו (אמרתי לכם, ענייני ביטחון עצמי)
נפגשנו והיה מהמם. כאילו, הוא לא הטריד אותי מינית, שלף בפני איברים או ביקש ממני לגעת בו וזה כבר הפך את הדייט לטוב (אחרי שלל הדושים שפגשתי, הרגשתי שאני נשרפת והפסקתי לנסות להכיר דרך אפליקציות. לאחרונה חזרתי לשוק ואני שמחה שאני במקום שכבר מקפיד על הסינון ומבינה שלא מגיע לי לצאת עם אנשים שרק מעניין אותם סקס)
הודיתי בפניו שתסכל אותי שלא הצלחתי להצחיק אותו והוא טען שהיו דברים שהעלו על פניו חיוך אבל דאגתי לתקן את הרושם באותו הערב וגרמתי לו לצחוק מספר פעמים! (יחי המלחמות המטופשות שיש לי בראש)
הלכנו לאורך העיר וראינו מסיבות רחוב וילדים משפריצים ספריי שלג אחד על השני. נכנסו תוך כדי לגלידרייה מצויינת (הבחור גר בעיר שלוש שנים ולא מכיר שום פינה בעיר. כמובן שהרגשתי את הצורך לחשוף אותו קצת לפינות החמד שבה תוך כדי הליכה), המשכנו ללכת והצבעתי בביטחון על מקום של פיצרייה שברגע שהגענו אליה גיליתי שהיא לא קיימת (לפעמים אני באמת מצחיקה 😅) והלכנו לאיבוד ברחבי העיר. סיימנו את הערב בהמבורגריה (שאח"כ עשתה לי בלגן בבטן כל הלילה) וחתמתי את הערב עם חיבוק ותקווה שגם הוא נהנה.
מהרגע שהגעתי לאוניברסיטה היוקרתית, ידעתי שאולי פה תהיה הזדמנות להכיר גברים קצת יותר איכותיים מהדושים שיצא לי להכיר דרך האפליקציות. בפועל, העניינים נראים קצת אחרת. לא לקחתי בחשבון שגם באותו מוסד, בפקולטה למדעי המחשב יש לא מעט יצורים אבל מה שבאמת מעצבן זה שבנוסף ישנה תחושה של התנשאות מצד החבר'ה. אם יש משהו שהוא טרן אוף מבחינתי זה בנאדם שלא מראה שום פגיעות.
אבל עוז היה שונה. ראיתי שיש בו אכפתיות והומור.
רציתי נורא לשבת איתו לצהריים ולהכיר אותו קצת יותר. לקח לי זמן עד שהצלחתי לתפוס אותו וכשסוף סוף התיישבנו הוא נפתח מעט וסיפר לי על העבר שלו. הוא מגיע ממשפחה חד הורית בצפת וניתק את הקשר עם אימו עוד מאז הצבא. הוא סיים את התואר הראשון בהצטיינות, עבד תוך כדי בסטארטאפ מצליח ואת הכל עשה לבד (אתם רואים דרך המסך את העיניים הנוצצות שלי?).
היום הוא כאמור סטודנט מן המניין באונ' היוקרתית ומנסה להבין מי נגד מי ואיך להתקדם הלאה.
ואז רבנו. אני לא זוכרת אפילו על מה היה הריב אלא את תחושת העצב העמוק. ישבנו על הספסל וכל כך נפגעתי שפשוט שתקתי ונשמתי. הוא מיד הטיף לי שזה לא בסדר שאני שותקת כשאני נפגעת ועל כך עניתי לו שאני עוד יותר פגועה שהוא לא נותן לי את המקום שלי ואפילו לא מבקש סליחה.
מאז אותה ארוחת צהריים התנתקנו. בתוכי התבאסתי שעד שכבר מצאתי מישהו חמוד, הוא בא וכל כך אדיש לכאב שלי.
כעבור חודשיים החלטתי לחדש את הקשר. בכל זאת, היה מביך מדי כשישבנו בספריה או בחללים משותפים מדי שבוע ולא החלפנו מילה. השבוע יצא שהוא ישב ממש לידי עם החבר שלו לפרוייקט וקישקשנו על החיים. הוא סיפר שהוא לוקח תרופות כדי לטפל ב-OCD שלו ושיש לזה השלכות על החשק המיני, "אבל מה זה משנה? יש לי כל כל הרבה חסרונות שאף אחת לא תרצה אותי" ואני עניתי "אולי הייתי מתחילה איתך, אם רק היית פחות עוקצני". אני לא חושבת שהוא קלט כמה המשפט היה רציני…
בשישי הייתי בשיעור יוגה ותוך כדי התרגילים, כשאני מתנשפת ומתמסרת לתחושת הפחד, אני מבינה שאולי כדאי להתמסר גם במקרה הזה לתחושת הפחד ופשוט להתחיל איתו. אני לא יודעת איך להתחיל איתו – האם לדבר איתו ולומר שאני ממש רוצה להתחיל איתו אבל צריכה שיתחשב ברגשות שלי? לשאול אותו בכלל אם הוא רוצה לנסות להפוך את הקשר שלנו לרומנטי?
האמת מה שהכי מפחיד אותי שבסוף הוא יעשה משהו שיכאיב לי כל כך שארצה לא לראות את האונ' בכלל… אבל אני חושבת שזה חלק מהסיכונים כשאת נכנסת למערכת יחסים והדרך היחידה להתמודד היא בקפיצת מהמטוס ולקוות שיהיה שם מצנח להחזיק אותך
אז ישבתי וחשבתי מה עושים מפה. למעשה במשך השבוע הייתי קמה באמצע הלילה עם מחשבות מייגעות ותוהה מה אני רוצה ולאיפה, אם בכלל, אפשר להתקדם.
ואז הגיעה אאוריקה – אני אלך לישון אצלו אבל בלי סקס. ככה הוא גם ירגיש שיש מגע, גם אולי אוכל אותו למשש אותו קצת יותר וגם אכיר אותו מעבר לשני המשפטים שהחלפנו בדייט.
אבל הוא הפתיע אותי בענק כשהצעתי את זה. הוא אמר שזה מוקדם מדי בשבילו והוא מוכן לעשות את כל מה שהצעתי רק בלי להשאר לישון אצלו אח"כ. נו, ככה מתחילות טלנובלות טורקיות, לא?
לקחתי חצי יום לחשוב על זה והחלטתי להכנס לזה. הוא כל הזמן הקפיד לומר מיד אחרי שהזכיר משפט של "כמה שאני מחכה לנשק/לחבק/לרדת לך" הוא היה מוסיף "אבל אני מכבד אותך. בקצב שלך" ואני החלטתי שכן אפשר לסמוך עליו ושאולי באמת אכפת לו איך ארגיש כשנתמזמז
בקיצור, אמרתי כן אבל מיד סייגתי שזה בגבולות שלי וחשפתי את ים החרדות שיש לי
הגעתי אליו הביתה, נכנסתי לחדר והחלטתי להתחיל מלהוריד את הפלסטר ולהוריד חולצה. פעם ראשונה כאמור שאני עושה משהו כזה מול מישהו זר.
ואז התחבקנו לכמה דקות. שאלתי אם אפשר לנשק אותו והוא אמר שכן. באתי לנשק ו..אללי! הוא היה עם שפתיים סגורות וקצת הרגשתי שאני מנשקת קיר. אז נתתי עוד נשיקה וזה רק הפך לגרוע יותר – הבחור עירב את השיניים שלו בנשיקה.
רק לסבר את האוזן- מרוב חרדה ראיתי במהלך השבוע 3847643 סרטונים ביוטיוב וקראתי מדריכים איך לנשק, כי הייתי בטוחה שיש לו נסיון מטורף עם נשיקות. הוא לא הפסיק לכתוב לי כמה שהוא מחכה לנשק אותי ושיש לו כבר 4(!) אקסיות.
ואז חיבקתי אותו שוב והחלטתי פשוט לשחרר ולהחליט שאני נותנת לחשמל באוויר ולהתמסר קצת בשבילו בגבולות שלי
אז הורדתי את החזיה ובהמשך גם ירדו שאר הבגדים ובכל החוויה הייתי קצת מחוץ לגוף שלי. גם זו הייתה פעם ראשונה שלי שאני נוגעת בגוף של גבר זר ואשכרה לו נוגעת בזין. ועושה שם עוד כל מיני טריקים
אגב, תיקשרתי איתו לאורך כל הערב – הוא היה די שקט ונראה שליו ואני ניסיתי לברר מה הוא רוצה אבל הוא פשוט אמר "מה שאת רוצה. תמשיכי בכל מה שאת עושה".
אז ידייים נשלחו לכל מיני עברים ואיברים. גם הלשון. על הדרך גיליתי שלמרות שהבחור אמר שהוא אלוף בלספק נשים הוא לא ממש יודע איפה הדגדגן או מה באמת עושה להן נעים וקצת כיוונתי אותו אבל יש המווווון במה להשתפר
סה"כ אני חושבת שהייתה חוויה בסדר. היו הרבה מינוסים אבל אלוהים! הייתי עם בחור ולא נפלו השמיים! והוא אפילו מחבב אותי! (הוא למשל אמר שהוא ממש אוהב את הציצי שלי. כששאלתי אותו למה אז הוא ענה שהם חמודים בדיוק כמוני. לא ידעתי אם זו מחמאה 😉 )
אני מתה לגלות איתו עוד דברים עלי ועליו ואני יודעת שבסוף ישבר לו קצת הלב כשיגלה שאני קצת מתגלחת עליו בקטע הזה כי אני לא בונה עליו בעליל לזוגיות כי אנחנו שונים מדי אבל הי, בינתיים אני רק בדייט שני. יש לי כרטיסיה שלמה לנצל לפני שזה נגמר
הפוסט התחיל לפני שבוע עם הרבה כעס ותהיה והתגלגל למקום אחר. אז החלטתי למחוק הכל, להתחיל שוב ובגלל אורכו – לחלק לשניים
——-
לפני שבועיים התחלתי לדבר עם בחור בטינדר, נקרא לו הביסט(the beast). השיחה התגלגלה וצחקנו לא מעט (בדיעבד כעברתי על השיחות אני מבינה שאני זו שזרקה את הבדיחות ודאגה לגלגל אותה). בשלב כלשהו הוא פלט "חבל שאת לא לידי, היינו במיטה ולא יוצאים ממנה". כשאמרתי לו שהוא מנציח את סטריאוטיפ הגבר מהטינדר הוא התנצל ואמר שהוא לחוץ והמשכנו לדבר.
קבענו להפגש בשבת ואז הגיעה התפנית
ביום למחרת דיברנו קצת על מה אנחנו מחפשים והוא אמר שהוא רוצה להתקדם מהר במערכת הזוגית לקראת סקס. לומר משהו כזה לבחורה כמוני, שמעולם לא הייתה לה שום התנסות מינית, הובילה להתקף חרדה קטן. אז אמרתי לו שיתן לי את הזמן קצת להכיר אותו והוא ענה ב"בטח" (חכו. ברור לכם שזה לא יסתיים פה, נכון?)
חצי שעה לפני הדייט הוא זורק פצצה. "אה שכחתי לספר לך. אני מגמגם כבד".
הרגשתי קצת מרומה שככה הוא מתייחס אלי ובאותה עת גם תהיתי אם הייתי נותנת צ'אנס אם הוא היה אומר לי קודם…
בכל מקרה, אמרתי לו שזה לא משנה ושנתראה בדייט. הדייט היה קרינג'י ממש. הבחור היה מאוד קפוא והחזיק לי את היד לכל אורך הדייט. בתיאוריה זה נשמע חמוד ורומנטי אבל בפועל עם הלחות בחוץ, אחרי כמה דק' הכל היה שם דביק ודי מגעיל..
ואז הוא שלח הודעה שהייתי מקסימה ואמרתי שאני שמחה לדעת (לא רציתי לשקר שהיה לי פחות..).
ואז הוא נעלם. כלומר שלח הודעה אחת בבוקר של "בוקר טוב" בלי שום שאלת המשך ואז בערב נזכר להראות נוכחות עם "סורי מאמי אני מותש. אני הולך לישון". כך עברו מספר ימים כשהבחור לא טורח לחזור לשאלות בוואטספ ואין תקשורת ממש
כעמט חתכתי ואז, משהו באינסטיקט גרם לי לתהות האם הבחור נמצא על הספקטרום האוטיסטי. אז שאלתי את זה בהומור ונחשו מה הייתה התשובה- ברור שכן…
ומפה השיחה המשיכה אבל הוא לא מפסיק לזרוק הערות כמה שהוא רוצה לנשק אותי, לגעת בי ולעשות כל מיני דברים. אחרי בסה"כ דייט אחד שהיה די גרוע…
ופה התחלתי לכתוב את הפוסט על כמה שאני מתבאסת שככה לוחצים עלי והרגשתי אשמה לגמרי שלא ראיתי את כל נורות האזהרה בדרך. שלא נדבר על זה שעדיין המשכתי להיות זו שמזרימה את השיחה. אבל החלטתי לתת עוד צ'אנס ועל כך בפוסט הבא
סיימתי לראות את העונה של love is blind בנטפליקס ואני מרגישה שעבר בתוכי פרץ רוח שהזיז כמה מיתרים ויש סיכוי שתצא מנגינה חדשה החוצה
למי שלא מכירה, מדובר על קונספט דומה ל"חתונה ממבט ראשון" רק שזה משודרג:
לוקחים עשרה גברים ועשר נשים וכולם יוצאים לדייטים אחד עם השניה עם קאץ' – הגברים והנשים לא יכולים לראות זה את זה עד לאחר הצעת הנישואין. המטרה היא לבדוק האם ניתן להמשך לבן/בת זוג רק על סמך האופי ולהגיע משם לחתונה
לאחר הצעת הנישואין, הזוגות נפגשים וגרים יחד מספר שבועות ומגלים האם וכמה השפעה יש למימד הפיזי. בסוף התהליך הם אמורים להגיע לאידיליה ולהתחתן. לאורך כל התהליך כל אחד יכול לפרוש וזוגות מתפרקים על הדרך, כולל במעמד החופה עצמה. לכן נוצר מתח בכל פרק ורק רוצים לסיים את הסדרה (או לקרוא ספוילרים 😉 )
לאורך הצפיה בסדרה, פתאום הבנתי איך יכול להראות דייט כנה ואמיתי עם גברים ובעיקר שזה לא חייב להיות דומה לראיון עבודה עם פינג פונג של משפט שאלה – משפט תשובה. האמת, הופתעתי לראות שללא המימד הפיזי, גברים נפתחים ומדברים על רגשות. השיחות הופכות להיות הרבה יותר עמוקות. וגם לך נוצר מקום לצלול פנימה ולראות מה באמת מעניין אותך בגבר שאיתו תרצי להתחתן ולהקים משפחה
זה כזה קונספט מגניב, שאני מקווה שיצא החוצה כי ממש בא לי להשתתף בערב כזה (וזה לא חייב להיות הפקה. אפשר אפילו ספיד דייטינג כשיש מסך בין שני הצדדים…)
מזמן לא כתבתי פוסט על זוגיות וגברים שמתחילים איתי, אז הנה, אני שמחה לבשר שמישהו התחיל איתי בפייסבוק 😱
בכל פעם שזה קורה, אני מופתעת מחדש.
אני לא יודעת אם אני הייתי מתחילה עם עצמי, למען האמת. לא רק בגלל שאני לא כליל היופי והשלמות ואין תמונה אחת שלי בבגד ים בפייסבוק (אוי הבושה!) אלא גם בגלל שאני בחורה עם דעות וזה יכול להרתיע (נו, פעם מישהי הסבירה לי שאף אחד לא יתחיל איתי אם אני פמיניסטית…מאז המעטתי בכתיבת פוסטים דעתנים בפייסבוק כדי לפחות להעמיד פנים שאני לא כזו נוראה 😉 )
הבעיה עם הבחור שהתחיל איתי שהוא… סתום בלום. קודם כל, הוא לא טורח לחזר אלא המשפט הראשון שלו הוא "את רווקה?" והמשפט השני היה "בת כמה את"
אם יש משהו שהוא טרן אוף בעיני, זה מישהו (או מישהי) ששואלים שאלות ישירות בלי בכלל להציג את עצמם קודם.
שנית, הבחור לא יודע להתנסח. ברצינות. מה אני אמורה להבין מהמשפט "אני למדי שם. אני למוד באלפני פלטו טכנאות אלפון".
זה המקור. הוא לא טרח לתקן את עצמו ואני לא המשכתי לשאול כי הבנתי שכנראה מדובר במקרה אבוד. הוא לא עולה חדש אלא ישראלי שלמד בתיכון טוב במרכז ת"א..
ודבר אחרון, הוא קרא לי "חמודה". אם יש דבר שמעצבן בחורה, במיוחד אם היא פמיניסטית זה שקוראים לה חמודה. זה מרגיש לי כינוי מקטין (אם הייתי קוראת למישהו חמוד, הוא כנראה היה נעלב ובצדק) וגם אחרי חמישה משפטים שהחלפנו, קצת קשה להסיק שאני "חמודה" (מה שזה לא אומר)
חשבתי להזמין אותו לדייט ולסיים עם הסאגה הזו אבל כשסיפרתי על זה לבן, הוא אמר "למה את מזמינה אותו? שהוא יזמין אותך!". אז עכשיו אני מחכה על המדוכה ובינתיים תוהה האם להטריל אותו בשאלות המפגרות שהוא שולח לי ("מה האוכל האהוב עליך?" עניתי לו ב"אני אוכלת אלגוריתמים לארוחת בוקר אבל היום הסתפקתי בטוסט עם גבינה ועגבניות שרי". לדעתי הוא לא הבין מה זה אלגוריתמים ואת הציניות שבי…שזה בכלל מרושע מצידי 😉 )
מבטיחה שאני לא כזו נוראית בחיים.. רק עם גברים שלא מאתגרים אותי 😉
הנה שיטה בטוחה לכבוש את הלב שלי- לנגן לי שיר. ואם אתה או את יודעים לנגן בצ'לו בכלל הלב שלי יפול מכל המדרגות
חיים על כוכב אחר 