מה נראה לך

עם סיום הסמסטר רוב המחזור שלי מסיים את הלימודים והתואר (לי יש עוד סמסטר וקצת) ושיחות על חיפוש עבודה עולות. בשבוע האחרון בכל שיחה סטנדטית עם בנמ״ח (בן-מחזור) עולה המשפט ״אבל למה את מתמקדת בתחום אחד? תתחילי ממשהו כללי ותתקדמי משם לתחום שמעניין אותך״. שזה נשמע נכון בתיאוריה אבל בתחום שאני רוצה זה לא עובד ככה (איך תמיד אני נמשכת לדברים שיותר קשה לי להשיג? לא בטוחה שלא מדובר על באג בייצור 😛 ).

נתחיל שבתחום החלומות שלי צריך מינימום תואר שני או המון נסיון ואני מנסה להדחף לשם רק כדי להתחיל לצבור נסיון כי בינתיים אין סיכוי בעולם שאני עושה תואר שני (בעיקר כי נמאס לי מהאקדמיה ואני חייבת להתחיל לצבור כסף כי הלימודים גמרו אותי כלכלית). אני גם מכירה את עצמי ויודעת שאם אכנס לתחום אחר ״לבינתיים״, יקח לי הרבה זמן של לימוד והשקעה של חומר חדש, בתחום שלא מעניין אותי, ובינתיים החומר שאני יודעת בתחום החלומות ישכח(אין סיכוי שאזכור את כל המתמטיקה אם לא אשתמש בה) ויש סיכוי שאוותר על החלום כי זה יראה לי קשה יותר. בעבר כבר וויתרתי על חלום וההחמצה לא עוזבת אותי.

אני לא מוכנה לחוות החמצה כזו שוב ולדעת שאני פועלת בחיים רק על פי הדרך שנראית לאנשים נכונה בלי להקשיב לעצמי

אז החלום להגיע ל-תחום יהיה מאתגר כמו טיפוס על האוורסט. קשה לי שהבנמ״חים איתי במקום להרים ולעודד, דואגים להבהיר בכל פעם שאני שואפת גבוה מדי ולתת לי את התחושה שאני לא באמת מבינה מה אני עושה. בכל סיום שיחה אני מרגישה כמו שקית נייר שלקחו, קיוצ׳צ׳ו לגמרי לכדור וזרקו אותו הרחק הרחק