לפני כמה חודשים נכנסתי לקבוצת נשים שמספרות חוויות ילדות עם הורים נרקיסיסטים ואלימים, ואיפה זה פוגש אותן היום בחיים. זה היה כמו אגרוף בבטן לראות כמה דברים שספגנו, יכולים לחדור פנימה ולהשפיע אפילו במקומות שלא לקחת בחשבון.
ואני רואה כל כך הרבה נשים שצצות פתאום מולי על המסך ואומרות- כן, גם אני מרוסקת ומנסות לבנות את עצמי. זה נתן לי להבין שאולי אני לא כזו חריגה, אלא שיש המון השתקה מסביב.
קצת אחרי שהתחלתי לעבוד, לפחות פעמים בשבוע אני שומעת מאמא שלי את המשפט שהיא אומרת לי בכל פעם שאני מקבלת כסף (צבא, עבודה אחרי צבא או אפילו עכשיו) – את יודעת שבקרוב נפסיק לתמוך בך כלכלית, נכון?
ואיך אני מגיבה? משהו בי נרתע ומתכווץ ואני מתמוגגת החוצה עם "טוב" קטן וחלוש. אבל היום פתאום נפל האסימון איזה משפט אכזר זה יכול להיות. ההורים שלי היום נמצאים במצב מבוסס, אבל תמיד יתנו לי את התחושה שהם שונאים לעזור לי מבחינה כלכלית. אמא שלי מתחשבנת איתי על כל דבר קטן, ובגלל שאני שונאת להגיע למצב שאני צריכה להתחנן כדי שהיא תקשיב, בפועל אני מממנת לפחות 60-70% מההוצאות שלי. ככה זה היה תמיד – נסיעות לחו"ל, דלק, אוכל ואפילו את התואר (ובאמת מזל שיש לי מחסכון ועבודה קשה)
תמיד דאגתי בעניין הכסף וידעתי שאף פעם אין מאחורי גב. לכן עבודה זו אחת החרדות שלי – בהתחלה זה היה איך למצוא עבודה ומהרגע שהמשבצת הזו סומנה ב-V: איך לדאוג להגיע למקום בו לא תהיה לי בעיה להתקדם ולא לרדוף אחרי הזנב של עצמי ככה שאוכל לחיות בשלווה
אגב, לא רק שאמא שלי אוהבת להרגיש שהיא שולטת עלי כספית, היא גם אוהבת לצחוק עלי כמה שאני קמצנית. בעיניה, זה שאני מנסה לחסוך, לקנות רק מה שצריך ועם היד על הדופק (כלומר הארנק), מצביע שאני אוגרת את הכסף שלי ולא מוכנה להשתמש בו (וכמובן שהיא מפרשת את זה כך שאין לי בעיה לבקש כסף אבל לא מוכנה להשתמש בכסף שלי. מה שלא קורה במציאות…). היא בכלל לא רואה שאני בוחרת להוציא את הכסף לא על בגדים או אוכל אלא על חוויות: סרטים, לשבת בבתי קפה עם חברים או אפילו בנסיעות בתחב"צ שאני עושה לא מעט.
ועוד משהו שהבנתי בזכות הקבוצה: הורים יכולים להתייחס אליך ככבשה שחורה, בעוד לשאר האחים הם יעזרו בשמחה ואהבה (או אפילו יציעו לעזור להם!). וכמה שזה משפיע בסוף על הקשר כלפי האחים שלך שלא רואים אותך…
בטח יהיו לי בהמשך עוד תובנות שאחלוק פה בעקבות השאלות שעולות שם, שגורמות לי להבין הרבה מההתנהלות שלי כלפי אנשים ובעיקר כלפי עצמי. גם לאט מחלחלת לה ההבנה שכדאי לי ללכת לטיפול אבל בשלב הזה אני כ"כ מותשת מהסמסטר הקשוח שהיה לי, שאני רק רוצה לנוח קצת. מקווה שיהיה לי אומץ בהמשך לקפוץ למים ולהתחיל להתמודד עם כל ההשלכות
חיים על כוכב אחר 
אני שמחה לשמוע שאת מוצאת תמיכה ומגלה שאת לא חריגה. לגדול עם הורים כמו שלך זו גם חווייה מאד בודדה.
אהבתיLiked by 2 אנשים
לצערי אני מתכוונת "לקלקל" לך את הרושם שיש לך על הוריך.
אם הורייך היו נותנים בכל רגע שהיית מבקשת, איזה חינוך היית מקבלת? שהכל בא בקלות, לא צריך להתאמץ כדי להשיג משהו. ואילו בעקבות היד הקשה, את זוכה להעריך כל אגורה (למרות שהאגורה מתה) שאת מבזבזת.
וכדי שתביני איך היה מקובל בעבר, אספר לך שאצלנו היה נהוג שמי שיוצא לעבודה ומרויח כסף, נותן לקופת המשפחה מחצית ממשכורתו.
אז עכשיו נראה לי שאת מקבלת פרופורציות לכך שהוריך מתנהגים כמצופה מהם ואפילו מכינים אותך לקראת השינוי בעזרה, כדי למנוע ממך תלות וכדי שתהיי מחושבת בהוצאות.
מקווה שלא ביאסתי אותך. אני יודעת שמאז היותי עצמאית לגמרי, לא כעסתי על הורי ואפילו הסתדרתי לא רע.
בחתונה, שאנחנו מימנו ולא ההורים, בקשתי מתנה תנור אפיה הכי זול שהיה בנמצא. למזלי הוא היה תנור מעולה שמכרתי אחרי שנים לאלטעזאכן ומצבו היה כחדש.
אהבתיאהבתי
השאלה אם הרגשת שיש מאחוריך גב במקרה שתפלי… כי מאז החרם הכלכלי שההורים שלי שמו עלי בגיל 17(כן), ועם המשפטים המקטינים שהם זורקים לעברי, זה לא המצב. יותר מזה, המעשים האלה גרמו לי להאמין שאני פשוט לא מסוגלת לעמוד בכוחות עצמי. ועד היום אני לא מאמינה ב-100% שאצליח
אהבתיאהבתי
עצוב. ואכן יש הורים שצריכים את חווית השליטה. יש להם את התיק שלהם והם צריכים להפחיד את הילד מגיל קטן על העתיד. סתם.
הורה יכול להגיד, סכום איקס זה יקר לי, סכום אחר קטן יותר זה בסדר. אולם להגיד לילד כשהוא בצבא ולא עצמאי כלכלית – כשההורה מסודר שוב ושוב, בהמשך לא נוכל זה קטנוני ומציק.
אהבתיLiked by 3 אנשים
נדמה לי שהתחושה הכי קשה שעולה מהדברים שלך היא היחס האחר של ההורים שלך כלפייך לעומת האחים. כבשה שחורה קראת לזה, י', וזה אכן כך. זה באמת דורשת כוח עצום כדי להתמודד עם זה. שמחה שמצאת קבוצת תמיכה, גם אם זה בזום (אם הבנתי נכון).
אהבתיLiked by 1 person
היא בפייסבוק 🙂 ואיזה כיף לראות אותך מניפה בבלוגספירה. התגעגעתי לשמוע אותך 3> מקווה ששלומך בטוב
אהבתיאהבתי
קראתי וזקפתי גבה בתדהמה.
לא מצאתי שום קשר בין "הורים נרקסיסטיים" לבין התיאור של אמך.
אינך מציינת את גילך, אבל כתבת שאת אחרי צבא, כלומר צריכה לדאוג לפרנסתך, לבד. רחל הגיבה בצדק רב: יש לך הורים נהדרים, טובים, שמוכנים עדיין לתמוך בך כלכלית. לי נדמה שאין חלך מושג כמה זה יקר להיות זקן, ואין לך מושג כמה עולה חודש במחלקה סיעודית של של תשושי נפש [ תחזיקי חדש – 15000 ש"ח, לאדם יחיד, וזה הכי זול!]
מהמקום בו אני נמצא כעת, כהורה לילדים גדולים, שפרנסו את עצמם ללא בקשת עזרה, ואם בקשו טרחו להחזיר, אינני יכול להזדהות אתך אלא עם הורייך, שצריכים לחשב את עתידם הכלכלי היהיה מאוד לא פשוט, אם למשל לא תוכלי לעזור להם כלכלית.
אהבתיאהבתי
מצטערת אבל יש פה כל כך הרבה שיפוטיות שלא מתאימה לבלוג. על סמך פוסט אחד אתה שופט ככה בחומרה?
אהבתיאהבתי
בלוג אחד, שמציג עמדה מסוימת מאוד, ורק אליה התיחסתי, בתגובה שלי.
כן, במקרה דנן אני שיפוטי מאוד.
אם היו נתנים פרטים נוספים, כמו תלות הכרחית בהורים מכל סוג, יתכן ודבריי היו אחרים.
אהבתיאהבתי
נשמע שהחוויה שלך מההורים שלך היא לא פשוטה. אני רק אגיד לך שלמרות התגובות החלוקות פה, מותר לך להרגיש מה שאת רוצה כלפי מי שאת רוצה, וזה לא משנה אם הוא סתם איש זר או שזו אמא שלך. למשפחה שלנו אין חסינות מלהיות רעילים, וגם אם הם לא עושים את זה בכוונה, רעל מרגישים.
אהבתיLiked by 1 person
תודה על האמפתיה 3>
אהבתיאהבתי
תתעלמי מהמגיבים האחרים הרגשות שלך מאוד הגיוניים ועצוב לי לשמוע את מה שאת עוברת.
אהבתיLiked by 1 person
תודה 3>
אהבתיאהבתי
רק כרגע הגעתי אלייך בעקבות הפנייה. וכבר אני פוגשת אנשים מוכרים. התגובה של אריק פשוט מעידה שהוא פשוט לא מבין במה מדובר.
התיאור שלך פה יתכן שהוא באמת מעיד על אמא נרקסיסטית,. יתכן שעדיף לך לשמור מרחק ממנה מהר ככל הניתן, מכיון שהורים יודעים לפגוע בנו וקשה לשים הגנות.
מה שאת מספרת פה שמעתי ונתקלתי בו רבות, ובאמת צורת ההתנהגות של אמא שלך תשפיע עליך קשות בעתיד ובבגרות. את צריכה להבין שכל אחד יכול להיות הורה, זה לא עושה אותו צדיק ומלאך ולא כל אמא ממש רוצה את טובת ילדה או מסוגלת להתנהג בצורה מבוגרת. הדברים שאמא שלך אומרת מעידים על שתלטנות, על חוסר רגש. את מאד לא חריגה.
אהבתיLiked by 1 person