הקדמה: הסבא ואני

השבוע השתתפתי במידברן. למי שלא מכירה, מדובר בגרסה הישראלית של פסטיבל burning man, שהוא אירוע שבו מוקמת עיר מאפס, עם מחנות (camps) שונים כאשר כל מחנה מעניק מתנה (גיפט) לעיר (פלאיה בשפת מידברן). חלק מהמחנות יעניקו מזון או שתיה (אין כמו מיץ גזר קר באמצע מדבר או פיצה שהרגע יצאה מהטאבון כשמגיע הערב ואת מתה מרעב), חלקם יעניקו במה של מוסיקה לריקודים וחלק יהיו מחנות של מיניות ויעבירו סדנאות על הסכמה ומגע.

במידברן יש המון מיצגי אומנות, שחרור של הגוף והנפש ולא אשקר, גם לא מעט סמים. למדתי שם המון על סמים שונים – מה קוק עושה לעומת MD, איך זה נראה כשאדם דלוק ועוד. יש שם שיח פתוח וזו פעם ראשונה שראיתי מה זה סמים בלי שיפוטיות.

במידברן הקודם, כמעט לקחתי MD אבל ברגע האחרון נסוגתי. ידעתי שזה יקרה כשיגיע הרגע הנכון. השנה מאוד רציתי לעשות משהו פסיכדלי. שנה שלמה אני שומעת חוויות שונות ולומדת כך עוד ועוד. אני גם יודעת שיש סמים שעוזרים עם פוסט טראומה, יש סמים שנועדו להרמה גבוהה ויש כאלה שמעבירים אותך מסע.

לא קניתי במיוחד סמים וידעתי שאני רוצה לעשות את זה עם אנשים שאוכל לסמוך עליהם. הגיע היום האחרון ועדיין לא עשיתי כלום. הגשתי שזו ההזדמנות האחרונה לעשות משהו אבל ידעתי שאם זה לא יגיע, זה גם בסדר. מעולם לא עישנתי סיגריה או עשיתי אף חומר משנה תודעה והאמת שזה סיקרן אותי מאוד אבל גם הייתי שלמה אם זה לא יקרה.

ביום האחרון כמה חבר'ה מהמחנה שלי החליטו לעשות סן פדרו. מדובר על קקטוס שמעבדים אותו לנוזל ואמורים לשתות אותו. בעבר יצא לי לקרוא את הספר משנתו של דון חואן שמדבר על לקיחת קקטוסים כאמצעי לעבור מסע וגם יש לי חבר טוב שלא מפסיק לשבח חומרים משני תודעה כאמצעי לעבור תהליך עם עצמך ולהכיר את הנפש טוב יותר.

אותו בחור שחילק לנו את הסן פדרו, הסביר שזה מפיץ אהבה "רק בלי כל הכימיקלים שיש בכל הסמים האחרים. זה טבעי ומחבר שמגדל את זה ואני סומך עליו". לא בדיוק ידעתי למה אני נכנסת אבל זה היה נשמע טוב.

חשוב לציין שהשנה המידברן נערך באמצע יוני, שבוע של חום קיצוני והוא היה במדבר, מה שאומר טפ' של 37-40 מעלות בחוץ וכולנו בחוץ וללא מזגן. בדיעבד אני מבינה שהגעתי לתוך החוויה הזו כשאני קצת מיובשת והגוף שלי חם, מה שהיה מאוד לא אידיאלי.

בפוסט הבא אפרט איך הייתה החוויה ומה קרה במהלכה