גברים מתוחכמים

אני יושבת בספריה, מנסה להרים מכונה וירטואלית ופתאום זר פונה אלי- "תגידי, את עושה תואר שני במתמטיקה, נכון?"

תמיד מחמיא לי שאנשים חושבים שאני קצת יותר ממה שאני 😉 לא יכלתי לאכזב אותו עם תשובה שלילית אז עניתי: "האמת שלא. אבל לקחתי כמה קורסים של תואר שני במדמ"ח"

ולקחת גם קורסים במתמטיקה, נכון?אז תוכלי לעזור לי פה עם משוואת לפלס שאני חוקר?

פה ניסיתי לדלות מתאי המח האפורים שלי מי זה לפלס ואיך משוואות קשורות אליו. חשבתי שאולי זה קשור לנגזרות ועניתי בביטחון מוחלט "בטח שאוכל לעזור". חבל שלא ידעתי לאן אני נכנסת…

תמונה קשורה

הוא מראה לי את התרגיל ואני מנסה לסגת – "שמע, אני לא ממש זוכרת את זה"

"זה בסדר, אני אזכיר לך… זה לא כ"כ מסובך"

אוקי.. רק מה הבעיה פה?

הוא מתחיל לעבור שורה שורה על התרגיל שכתוב באופן מסודר, שורה אחר שורה בעט כחול. אני עוצרת אותו ושואלת שוב, אבל בכללי, מה הבעיה? הוא חוזר לתרגיל ואומר, רגע, עוד רגע תראי

אני מתחילה לתהות אם מדובר על דרך מתוחכמת במיוחד להתחיל איתי (כי אין ספק שזה מה שגברים מתוחכמים עושים. מתחילים עם נשים עם תרגילים במתמ'!) ונותנת לזה צ'אנס

מפה לשם, ואחרי שעה וחצי עמוק לתוך התרגיל, שלמען האמת אני לא מצליח להבין מה הוא רוצה להוכיח, אבל מצליחה למצוא כמה טעויות ואפילו למצוא סוג של פתרון (תמיד ידעתי שבתוכי שוכנת מתמטיקאית דגולה), אני יורה "שמע, אני לא יודעת למה המנחה שלך (כן. בדרך גיליתי שמדובר על תרגיל מודרך בקורס של תואר שני. במתמטיקה.) אמר שמדובר על משוואה לינארית..כדאי שתשאל אותו על זה"

"האמת שזה אמור לא להיות מסובך. בניתי אלגוריתם(!) שפותר את זה בשניות והוא נותן תשובות יפות אבל משהו במשוואות עדיין לא עובד…טוב, אני אשאל את פרופ' יהודה (והוא מסתכל עלי כאילו שאני בטוחה יודעת מי זה פרופ' יהודה..), הוא בטח ידע את זה"

בטח. ברור! תשאל את פרופסור יהודה!

ואז יצאתי מהספריה וברחתי משם כל עוד נפשי בכפי ויש לי עדיין תאי מוח שטרם התפגרו לגמרי

 

שאלות הן לכריות

בתואר שלי יש כל מיני קורסים. באף אחד מהם אני לא מצטיינת אבל באחד אני ממש מסתבכת. שנה שעברה נכשלתי בו והשנה אני מתפללת שאעבור אותו עם ציון טוב. אני מבינה את החומר אבל איכשהו תמיד תהיה שם פינה שלא אשים לב אליה ואמעד.

השנה כבר לא הלכתי להרצאות אלא ישבתי לבד בבית ולמדתי מול המצגות. המרצה הוא אדם חכם מאוד אבל גם שוכח שלא כולם גאונים ודואג להזכיר לך את זה

היום הייתה לו שעת קבלה לפני מבחן. הפעם, למודה מנסיון העבר, נכנסתי בידיעה שלא משנה מה, אני שמה על עצמי מראה ולא נעלבת מהמשפטים שלו. ובכן…זה לא ממש עבד

קודם כל, האינטונציה שלו הייתה כמעט בצעקה. "אני לא מנסה להלחיץ אותך!" הוא אמר אבל לא בטוחה שהתכוון לכך. אם אפילו הוא הרגיש שהוא קצת עבר את הגבול, להגיד משפט כזה ולהיות פאסיב-אגרסיב לא יהיה הפתרון. לא ידעתי אפילו איך לומר לו להוריד את הטון ולמה לנזוף בי כשאני רק שואלת שאלות….

שנית, כשהבאתי שאלות שאני יודעת שאני לא יודעת לפתור, הוא אמר לי "טוב, אז תחשבי". WELL, בשביל מה אני פה אם לא בשביל להתייעץ איתך?…

ואז אחרי שעה כשסוף סוף הוא נותן את הפתרון המיוחל, אני יוצאת בהרגשה שאין לי סיכוי להבין את התשובות.

חשבתי שתפקיד של מרצה הוא להראות לתלמיד את הדרך, להסביר היכן יכולה להיות טעות ולתת לו את הכלים להצליח בעצמו. כמעט תמיד אני מתבדה כשאני עומדת מול מרצים במדעי המחשב…

 

כניסה לא נכונה

אני נכנסת לבניין במהירות כי אני מאחרת ורואה מישהי שעולה במדרגות

אני: אה, את גם הולכת לסדנא של X?

היא:*תוך כדי שהיא עולה במדרגות* כן

אני: סבבה, אני באה

ואז אני מתחילה לעלות ונאנחת כי השרירים שלי תפוסים משיעור פילאטיס חינמי שלקחתי באותו הבוקר

היא: אוי, אני גם מעסה אז אחרי הסדנא אני יכולה לעזור לך

אני לא מבינה איך לסדנה על דת ומדינה מגיעה מישהי שעובדת בעיסוי אבל חושבת שזה בטח יהיה מגניב לראות מגוון שונה של אנשים מהאקטיביסטים שאני רגילה לפגוש

אני שואלת אותה אם היא יודעת היכן זה והיא מובילה אתנו לחדר הנכון. אני בפתח ורואה שהחדר חשוך, מחצלת פרושה על הרצפה וריח של קטורת נמצא באוויר

פה אני כבר חושדת ושואלת את הבחורה היחידה שעומדת בחדר (השאר ישבו במעגל) האם הגעתי לסדנה הנכונה.

לא, היא עונה, אבל יש פה סדנא על מיניות. תרצי להצטרף?

מה הדבר שלמדת במהלך התואר?

אתמול הייתי בראיון לתגלית והם שאלו אותי כל מיני שאלות

(ספויילר, אני לא חושבת שעברתי כי רק אח"כ הבנתי שבעצם הם מחפשים אנשים מגניבים ו"קלילים" ודווקא באתי לראיון עם הראיון שאני אראה להם כמה עשירה ומגוונת אני… לא בטוחה שהגישה שלי להראות להם כמה רחבת אופקים אני תעבוד)

אחת השאלות הייתה- מה הדבר שלמדת במהלך שלוש שנות הלימוד שלך בתואר?

אז עניתי- נפלתי ונפלתי ונפלתי וקמתי בכל פעם. למדתי שאני יכולה לקום והמשיך הלאה.

האמת? כבר ידעתי מראש כמה אני חתולה בעניין הזה- שאם זורקים אותה מהגג אז היא תצליח איכשהו ליפול וכמעט לא לשבור דבר אבל התואר הזה ממש אילץ אותי להתמודד עם זה לפחות פעם בחצי שנה (ותודה לתקופת הבחינות. מה היינו עושים בלעדיה?..)

אז אני מקווה שגם אח"כ באזרחות אצליח לקום למרות כל הנפילות. שגם אם אתחיל ממקום מעוך אצליח לקום ולפרוח משם. אינשאללה

חשבון נפש עם הפחד

סיפרתי לחברותא שיש לי מבחן השבוע עם המרצה המזעזע שנתן לי אפס (סיפרתי עליו פה ופה ) ואמרתי שאני פוחדת מהמבחן לא רק בגלל החומר (ברכו אותי שאצליח בו) אלא גם כי אני מפחדת להתקבל במרצה הזה במבחן.

אני מפחדת שמחשבות שליליות יתחילו להשתלט עלי במבחן. ששוב ארגיש כישלון ואין סיכוי שאצליח. שאקבל נכשל למרות שאני מנסה כל כך חזק.

אני מפחדת שאתחיל לבכות. אני מפחדת שלא אוכל להתרכז במבחן

החברותא הציע להסתכל על הכאב ולבחון אותו, או כדבריו: ״לעשות חשבון נפש״. אז ממה הכאב נובע?

הזלזול העמוק שלו בי. ההסתכלות עלי כ״רק״ סטודנטית של תואר ראשון אבל מצד שני, אולי גם אני הגדלתי את זה והייתי צריכה להתייחס אליו ולכל העניין יותר באדישות (אם יש דבר שאני רוצה ללמוד זה להיות אדישה).

גם הרגשתי שבגלל שהוא עוסק בדיוק בתחום שבו אני רוצה לעבוד כשאהיה גדולה, אולי זה אומר שאין לי מקום שם. שאני יכולה להמשיך לחלום אבל אף פעם לא אהיה מקצועית וזה הבהיל ושיבלל אותי לגמרי.

ולמה זה ממשיך להשפיע עלי? האמת, אני לא בטוחה.

לאותו הקורס שאני ניגשת להבחן בו השבוע כבר לא נכנסתי. לא יכלתי לראות את אותו המרצה והעדפתי לחסוך זמן ובעיקר עצבים וללמוד מסיכומים. זה לימד אותי שמילים יכולות לחדור ולהשאר שם הרבה מאוד זמן וכדאי שאזהר יותר עם המילים שלי (מזל שיש בי רגישות וגם.. ענווה 😉 )

האם אני רוצה להמשיך להיות מושפעת מזה? לפחות את תחושת העלבון אני רוצה לטשטש. אני רוצה להרגיש חזקה גם כשאנשים אחרים רואים אותי כנמלה. שאני ארגיש ביטחון בעצמי גם אם אני נופלת ואזכור שמה שחשוב זה שקמתי וניסיתי שוב. זה עדיין מרגיש לי ריק מתוכן כי אני אביט לצדיים ואראה את אלה שכבר רצים בדרך… אבל בשביל זה החיים – כדי לשנות מסלולים ולהשתפר

ווערט לחודש אלול

יום אחד אני אצטרך לצאת מהארון פה ולהסביר על היחס שלי לדת אבל בינתיים נשאיר את זה כסטטוס בפייסבוק- it's complicated (בקצרה- נראה לי שאפשר לשייך אותי ליהדות הקונסרבטיבית).

בכל מקרה, כעת אנחנו בחודש אלול. ביהדות אלול נחשב לחודש של התבוננות פנימית ותיקון המעשים, לפני ראש השנה ובמיוחד לפני יום כיפור. אומרים שבחודש זה, אלוהים יורד מהשמים (ממגדל השן) ונמצא קרוב אלינו. בגלל הקרבה שלו הוא מבין אותנו טוב יותר וסולח יותר בקלות.

אבל זה חייב לבוא גם מאיתנו

וזה לא שצריך להשתנות עכשיו שמים וארץ.

יש מדרש, שאני לא אכנס לתוכו, שאומר שמעשה אחד קטן מוביל בסופו של דבר למעשה גדול. לכן, תתחילו לשנות משהו קטן ובהדרגה תגיעו גם לשינוי משמעותי

ואיך זה מתקשר אלי? אני מנסה ללמוד לבד לתכנת רשתות נוירונים. נשמע סינית? זה בסדר, גם לי כעת זה בעיקר ככה. אני לא יודעת אם מדובר על הרבה סטטיסטיקה או משהו יותר מורכב מזה. כשאדע אדווח 😉

בגלל שזה מרגיש לי מגה פרוייקט החלטתי לקחת את זה צעד צעד ובסוף אני אראה, טפו-טפו, שהמעשים הקטנים נאגרים למשהו גדול(אמן). יש מרחק ״קטן״ בין התיאוריה למציאות אז בינתיים בכל פעם שאני מנסה לכתוב שורת קוד אני נתקלת בשגיאות ולוקח לי יום שלם לפתור את זה (אני רצינית. שלושה ימים ישבתי רק על שלושת השורות הראשונות וכל ההתקנות שהן מצריכות 😦 ).

אבל היום סוף סוף הצלחתי לצייר גרף!

מפה אני אצטרך להבין איך עושים מניפולציה על נתונים כשהמטרה הסופית תהיה לצייר אותם על מערכת צירים ולהסיק מהן מסקנות. כן, אני שוב קופצת לסינית ויכול להיות שהמצאתי שם כל מיני מילים כי בתכל׳ס אני עדיין לא יודעת מה אני אעשה. זה עדיין הרבה דברים שאני מנסה לאחד (לא מצאתי מדריך אחיד וברור :/ )

נגמר

אז היום העברתי את המצגת למרצה שהייתי צריכה לתת בפניו מצגת במהלך הסמסטר והוא הסביר לי שהוא עושה לי טובה שהוא לא נותן לי להציג אותה כי היא ביזיון. הייתי כל כך לחוצה מה-take 2 שבפועל אני לא ממש ישנה ובלחץ כבר שבועיים. קיבלתי משימה להציג שני מאמרים על אלגוריתמים שונים, שמבחינתי כתובים בסינית. ידעתי שאני לא מבינה כלום אבל לא הייתה ברירה

במשך שבועיים שלמים לקח לי להבין מה כתוב במאמרים ולהכין מזה מצגת. כשחזרתי למצגת שבוע אח״כ (לקחתי הפסקה ללמוד למבחן), הבנתי שבעצם אני לא מבינה הרבה. חזרתי לקרוא את המאמרים שוב. ושוב. ושוב. כל פעם נפל לי עוד אסימון אבל צצה עוד שאלה (קצת כמו תכנות שאת מתקנת באג אחד וצצים עוד חמישה חדשים)

ואז כשהעברתי את המצגת מול חברים הבנתי שיש הרבה חורים, שהיא לא מעניינת ושלמרות שיש בה המון נוסחאות ומתמטיקה אין בה את ה״למה?״

לא באמת הצלחתי להבין את המהות של הנוסחאות- מה הן מנסות לבדוק? מה רוצים לשפר? מה התוצאה של האלגוריתם? זה כמו שיהיה לך מתכון עם כל הרכיבים והוראות ההפעלה אבל לא תדעי מה אמור לצאת בסוף ואז באמת לא תביני למה שתרצי להשתמש במתכון הזה

אז חזרתי למקצה שיפורים. ניסיתי לחקור דרך מאמרים דומים ושברים מהרצאות שונות שמצאתי ברשת מה לעזאזל המטרה של האלגוריתמים שהייתי אמורה להציג. חקרתי, חפרתי ורק אתמול בחצות פתאום הקלפים התחילו להסתדר. הבנתי גם שכל המצגת הזו נמאסה עלי כי עבורי זו סיטואציה מלחיצה עם מצגת משעממת. החלטתי להפוך אותה לקצת יותר בהירה וגם מצחיקה. הכנסתי כמה בדיחות טראמפ (מה היינו עושים בלעדיו? 😉 ), מחקתי שקופיות ובארבע בבוקר סיימתי. בנוסף החלטתי שאני באה עם אנרגיות חיוביות ומראה התלהבות כלפי אותם האלגוריתמים.

הבוקר, בדרך למוסד הלימוד, עדיין הוספתי עוד כמה שינויים ובסוף העברתי את המצגת כמו גדולה. המרצה לא ריחם עלי והתקיל אותי על כל שקופית ושקופית. מהלחץ לא ראיתי שחלק מהתשובות לשאלות שלו ממש כתובים בשקופיות ואני מקווה שזה לא נראה שהכנתי את המצגת בחפיף. בסוף ההצגה המרצה שאל אותי כמה פעמים קראתי את המאמרים. האמת כשעכשיו אני חושבת על זה, אני לא בטוחה שלא היה שם זלזול. גם הבהרתי שהשקעתי מאוד ושהיה לי קשה מאוד אבל עברתי על המאמרים האלה כמה וכמה פעמים. החלטתי גם להרהיב עוז ולומר שלדעתי חבל שהמאמרים כתובים בצורה כל כך אקדמית ולא ברורה כי בסוף מדובר על סמביוזה בין התעשיה לאקדמיה וחבל שהתעשיה לא תוכל להשתמש באלגוריתמים שחוקרים אותם אם לא ברור מה כתוב שם… מה לגבי הציון? המרצה אמר שאני בטוח עוברת. הרגשתי כאילו מישהו נותן לי אגרוף קטן לבטן כי ״עובר״?? אני השקעתי את הנשמה שלי במצגת הזו. אני מקווה שאקבל עליה ציון הרבה יותר טוב מעובר..תחזיקו לי אצבעות

בכל מקרה, עכשיו, כשאני כבר ״אחרי״, אני מרגישה שפתאום אני מסוגלת לנשום. לקחת נשימה עמוקה, להכניס אוויר לריאות ולהרגיש משוחררת

דילמה

כבר שבועות אני מסתובבת עם התחושה הזו שאני צריכה לעשות משהו אבל אני פשוט לא יודעת מה אז החלטתי לשפוך את המחשבות פה.

הקורס של התואר השני שלקחתי הלך פחות טוב ממה שקיוויתי. באמצע הסמסטר כשראיתי שאני מתרסקת ביקשתי מהמרצה אם אפשר להגיש משהו שיוכל לשפר את הציון. תוך כדי השיחה התרסקתי גם נפשית והדמעות החלו לזלוג. היא ענתה שהיא רואה שאני משקיעה בשיעור ושאחכה לסוף הסמסטר כי היא כבר תדאג לעזור לי עם זה.

בסיום הסמסטר באתי אליה עם אותה המנטרה (כשהפעם אני מחזיקה את עצמי) והיא השיבה – תעשי את המבחן ונדבר אחריו.

עשיתי את המבחן ואחרי שקיבלתי את הציון החלטתי לגשת למועד ב. המרצה שוב נפנפה אותי ואמרה – נדבר אחרי מועד ב׳. ניגשתי למועד ב׳ (שרק הגביר את התסכול שלי) ועכשיו אני בהתלבטות האם שווה לגעת בזה או לא (מועד ב היה כאמור לפני חודש ומאז לא עשיתי דבר חוץ מלהיות מסוחררת עם המחשבות)

מצד אחד זה התחום שאני כל כך רוצה לעסוק בו ויודעת שציון בקורס שהוא בדיוק קולע לעתיד יכול לעזור לי המון. אני גם כל כך אוהבת את התחום שממש לקחתי את הקורס באופן אישי ולכן נשברתי מול המרצה, מבחינתי זה סוג של לב שבור.

מצד שני, גם ככה אני מפחדת שהמרצה כועסת עלי בגלל שניסיתי להשיג פתרון למבחן (למרות שקיים בתוכי ספק אם זה באמת הזיז לה כמו שזה מצטייר אצלי). מה שממש מלחיץ אותי זה שהיא ה-דמות שיכולה לקשר אותי לאנשים בתחום או שהם יכולים להתייעץ איתה לגבי וזה מפחיד אותי נורא. אני לא רוצה להסתכסך איתה.

גם הקורס כל כך גמר אותי נפשית שאני לא בטוחה שאני בכלל רוצה לגעת בזה כי כבר אין בי כוח לבכות בגלל הקורס הזה… אם יש לכם תובנות לגבי כל העניין אשמח לשמוע