היא נכנסת לה באיטיות למוקד החירום. זהו זמן הלילה ולהפתעתה הכל שקט. רק היא ועוד הרבה נשים בהריון. היא חושבת לעצמה כמה מביך להיות הלא בהריון היחידה שם אבל בכל זאת אוזרת אומץ והולכת לה לעבר המזכירה.
כן? שואלת המזכירה
אממ.. באתי לראות גינקולוגית, היא עונה. יש לי דימום כבר חודשיים ובגלל שהתור הפנוי היחיד לגינוקולוגית הוא עוד חודשיים אז גם כשהתקשרתי אליה היא אמרה לי ללכת למוקד וגם הרופאת משפחה אמרה לי ללכת למוקד.
הבאת הפניה?
הפניה?! ועל פניה רואים שהיא מבולבלת. אין לי כזו אבל הרופאת משפחה בפירוש אמרה שחייבים לטפל בזה ושאם אין אפשרות להשיג תור אז שאלך למוקד.
טוב. עונה המזכירה. אבל אז זה נחשב ביקור פרטי ואת צריכה לשלם על זה.
היא מנסה לבחון את המצב. הרי עד שהשיגה אומץ לבוא… וכמה זה יעלה?
90 שקלים
היא חושבת לעצמה במהירות- 90 שקלים בשביל שבטח הרופאה תגיד לה שאין לה מושג ושצריך המשך בירור??
ואז המזכירה אומרת – אם תגיעי בבוקר יום חול אז לא תצטרכי לשלם
אתם פתוחים בבוקר?? היא תמהה. אבל באינטרנט אין שום דבר על זהֿ
נו ברור, רק בערב אנחנו מוקד חירום. בבוקר אנחנו מרפאה רגילה (??)
אז יצאתי משם וידעתי שאלך לשם שבוע הבא באחד הבקרים (בינינו, עדיף גם לקבל רופאה עירנית ולא מישהי שעבדה מהבוקר עד הלילה…)
אה וקיבלתי את הבדיקות דם.להפתעתי הרבה הן יצאו מעולות (חמסה). חוץ מכולסטרול שקצת גבוה (זה רץ במשפחה) כל שאר המדדים היו מעולים (ואללה יוסתור כמה דברים הם בדקו. מזל שלא הייתי מודעת לזה אחרת הייתי מתפרקת בבדיקת דם)
אז לבינתיים אני יודעת שאין לי מחסור בברזל ואולי באמת החיפוש עבודה (שהורדתי ממנו את הגז לגמרי כי הרגשתי שהנפש שלי נחנקת והדמעות התחילו להציף אותי) שיגע את כל המערכת 😦
אני באמת לא מצליחה אותו והלוואי והייתי מצליחה להשיג רפרנס)