יומן פחד – יום 17

היא נכנסת לה באיטיות למוקד החירום. זהו זמן הלילה ולהפתעתה הכל שקט. רק היא ועוד הרבה נשים בהריון. היא חושבת לעצמה כמה מביך להיות הלא בהריון היחידה שם אבל בכל זאת אוזרת אומץ והולכת לה לעבר המזכירה.

כן? שואלת המזכירה

אממ.. באתי לראות גינקולוגית, היא עונה. יש לי דימום כבר חודשיים ובגלל שהתור הפנוי היחיד לגינוקולוגית הוא עוד חודשיים אז גם כשהתקשרתי אליה היא אמרה לי ללכת למוקד וגם הרופאת משפחה אמרה לי ללכת למוקד.

הבאת הפניה?

הפניה?! ועל פניה רואים שהיא מבולבלת. אין לי כזו אבל הרופאת משפחה בפירוש אמרה שחייבים לטפל בזה ושאם אין אפשרות להשיג תור אז שאלך למוקד.

טוב. עונה המזכירה. אבל אז זה נחשב ביקור פרטי ואת צריכה לשלם על זה.

היא מנסה לבחון את המצב. הרי עד שהשיגה אומץ לבוא… וכמה זה יעלה?

90 שקלים

היא חושבת לעצמה במהירות- 90 שקלים בשביל שבטח הרופאה תגיד לה שאין לה מושג ושצריך המשך בירור??

ואז המזכירה אומרת – אם תגיעי בבוקר יום חול אז לא תצטרכי לשלם

אתם פתוחים בבוקר?? היא תמהה. אבל באינטרנט אין שום דבר על זהֿ

נו ברור, רק בערב אנחנו מוקד חירום. בבוקר אנחנו מרפאה רגילה (??)

 

אז יצאתי משם וידעתי שאלך לשם שבוע הבא באחד הבקרים (בינינו, עדיף גם לקבל רופאה עירנית ולא מישהי שעבדה מהבוקר עד הלילה…)

אה וקיבלתי את הבדיקות דם.להפתעתי הרבה הן יצאו מעולות (חמסה). חוץ מכולסטרול שקצת גבוה (זה רץ במשפחה) כל שאר המדדים היו מעולים (ואללה יוסתור כמה דברים הם בדקו. מזל שלא הייתי מודעת לזה אחרת הייתי מתפרקת בבדיקת דם)

אז לבינתיים אני יודעת שאין לי מחסור בברזל ואולי באמת החיפוש עבודה (שהורדתי ממנו את הגז לגמרי כי הרגשתי שהנפש שלי נחנקת והדמעות התחילו להציף אותי) שיגע את כל המערכת 😦

 

יומן פחד – יום 14

הבוקר סוף סוף הגיע התור לרופאה הכללית. שבועות של חששות הגיעו ליום הגדול. אתמול נתקלתי ביוטיוברית שסיפרה על דימום מאסיבי שהכניס אותה לסכנת חיים והוביל לקומה יזומה, משהו שלא ממש הוסיף לשלווה.

אני קמה בבוקר ואומרת לעצמי בקול ״מחשבות חיוביות, מחשבות חיוביות, מחשבות חיוביות״. כל הדרך באוטובוס אני מנסה לנשום ולהגיד שיהיה בסדר. אני נכנסת לרופאה

ר׳: אז מה הבעיה

אני: אני מדממת כבר חודשיים. דימום קל כזה

ר׳: דימום מאיפה?

אני: *מסמיקה ומסתכלת למטה* מהוא..

ר׳: מהנרתיק?

אני: כן

ר׳: אז למה את באה אלי ולא הולכת לגינקולוגית?!

אני: כי התור הפנוי הוא עוד חודשיים

ר׳: זה לא קשור. יש המון רופאים. לא צריך לקבוע תור

אני: אוקי (ומרגישה מוזר כי אף פעם לא יצא לי לבוא ולהדחף ללא תור.. זה פשוט לא עלה על דעתי)

אני: אה ושמתי לב שרמת הברזל שלי לפני שנה הייתה נמוכה

ר׳: אמ, בוא נראה… לא, זה היה על הגבול. אבל ההמוגלובין שלך היה מעולה. אפילו לבחורה זה מעל הממוצע

אני: אוקי. אז כדאי שאני אעשה בדיקות דם?

ר׳: כן. אני שולחת אותך לבדיקות דם של ברזל, המוגלובין והורמונים

אני: אוקי

 

ואז אני יוצאת משם ומרגישה כאילו שהרווחתי את החיים שלי בחזרה. אני קונה מנת פלאפל, יושבת על ספסל בצל ומסתכלת מהצד על אנשים שהולכים להם. אני נושמת עמוק וחושבת טוב, אולי אין מועד ג׳ אבל יש לי עכשיו עוד יום ללמוד למבחן :p

יאללה, זזתי להספיק לעבור על שלושה מבחנים

יומן פחד – יום 13

השבוע יצא לי לשמוע סרטון על הרגלים שזוללים לך זמן וכסף.

 

באחד הטיפים שעסק ביחס לעצמך, הדוברת ציטטה מחקר שהראה שרמת הלחץ שלך מבוסס על האופן בו את מתייחסת לעצמך. היא אמרה שחשוב לדבר על עצמנו בחמלה וברגע שאנחנו מתחילים עם מחשבות שליליות, צריך לומר- רגע, הגוף שלי נפלא. מספיק.

אז עכשיו אני אתחיל לנסות להתייחס לעצמי באהבה ולא רק להסתכל על מה שאני לא מספיקה

היום אני הולכת לסיים את התרגיל ומקווה גם לעבור על עוד מבחן

והנה פחדים שהתגברתי עליהם בימים האחרונים ולא התייחסתי אליהם-

  • יצאתי מהקונכיה שלי וביקשתי מחבר שישדך לי חברים שלו אם הם מחפשים בחורה חביבה ומגניבה 😉
  • הגשתי קורות חיים למשרה שהיא שתי רמות מעלי. לא התקבלתי אבל במקום לוותר, שאלתי מהם הצעדים שאני צריכה לעשות עכשיו כדי להגיע לשם. קיבלתי קשר לחברה נוספת שאולי אצלם יהיה משרה שתתאים יותר עבורי. מחזיקה אצבעות x
  • דיברתי עם חבר לגבי המצגת שאני צריכה להכין וחשפתי שאני משקשקת מפחד. הוא הציע שנפגש ושהוא יעזור לי בלהכין את המצגת. אתן לא יכולות לשער כמה זה עזר לי לדעת שיש מישהו שאני יכולה להניח עליו את כל החששות שלי והוא יוכל לעזור לי ללכת יד ביד על השביל בדרך לאושר לסיום המטלה

 

יומן פחד – יום 11

הימים האחרונים עוברים עלי בתסכול גדול. אני לא מצליחה ללמוד למבחן. החומר משעמם אותי ואני לא ממש מצליחה להתרכז מולו (יש לכן טיפים?).

גם קיבלתי היום שיחה מהמקום שקיבלתי ממנו את הצעת העבודה- ״אז שומעת? המתכנת שלנו ירד לחצי משרה ואנחנו צריכים קצת להתייצב לפני שניקח עוד מישהו אז אנחנו מבטלים את התפקיד שלך״. הייתי המומה כי הייתי כל כך קרובה למצוא עבודה 😦

אני גם צריכה להתחיל להתמודד עם ההרצאה שאני צריכה להכין למרצה שהכשיל אותי ו…לגמור את התרגיל (כי לקבל הארכה זה יופי אבל גם צריך מתישהו to get shit done :/ אני באמת לא מצליחה אותו והלוואי והייתי מצליחה להשיג רפרנס)

יומן פחד – יום 9

המבחן הלך רע אבל לפחות לא יצאתי סחוטה ממנו נפשית. היה כיף להרגיש בנאדם גם אחרי שאת מתגלגלת מכל המדרגות. מצד שני, היה מאכזב לגלות שאחרים חשבו שהמבחן לא היה קשה ושהם הצליחו לענות על כל השאלות (הי מועד ב׳ 😦 )

ומהון להתמודדות עם פחד בנושא אחר שמטריד אותי

אני כבר חודש וחצי בסוגשל מחזור/דימום ממש ממש קל ולא הבנתי איך אני לא מתה מחוסר בברזל או שקר אחר. היום, לראשונה בחיי, דוקטור גוגל דווקא הרגיע אותי והבנתי שסרטן זה כנראה הדבר האחרון שזה אבל כן צריך ללכת לבדוק מה זה.

כמו שאמרתי בפוסטים הקודמים, תור לגינקולוגית לוקח נצח אבל הי, עכשיו לפחות קבעתי אותו! 😉 בגלל שגם קבעתי תור לרופאת כללית אז אני אשאל אותה אם על הדרך כדאי לבדוק עוד משהו חוץ מברזל (ואולי גם לקבל הפניה למוקד חירום נשים למרות שאני פוחדת שיהיה שם רופא לא סימפטי והטראומה תחזור)

מרגישה שהבלוג הופך לאינטימי משהו ככל שהיומן מתמשך אבל פחדים הם אינטימים ואני מרגישה מספיק בטוחה בעיר המקלט שלי כדי להתמודד עם כל השדים ולצלול פנימה. מקווה שלא יגיעו הטרולים או אנשים שדווקא בזמן שאני משילה את עורי ינצלו את החולשות שלי (וגם אנשים שמכירים אותי מבחוץ. יש לי תחושה לפחות על בנאדם אחד כזה שקורא כאן ואני מקווה שאפשר לסמוך עליך)

יומן פחד – יום 8

והנה מגיע לו היום הגדול והנורא, יום מבחן 😦

אני יודעת שאני לא מוכנה ולמען האמת אני לא בטוחה ששבוע של למידה (שזה מה שהיה לי) מספיק אבל אני אצטרך בכל מקרה להזכיר לעצמי לא לוותר ולחשוב שאני סתומה. מחר אדווח איך היה

עדיין לא קיבלתי חוזה והחלטתי לא לפנות אליהם עדיין כי קיבלתי ראיון למקום שיותר מעניין אותי וזה נופל טוב שיש לי עוד זמן לבדוק גם אותם (חבר ששמע על זה חשב שאני קצת משוגעת ללכת לבדוק עוד מקום כשכבר בתיאוריה יש לי הצעה אבל הראיון הוא בחברה שמפתחת מוצר רפואי ואם אני אצליח לעזור בפיתוח של מוצר שאשכרה יכול לעזור לחיים של מישהו, דייני)

ובעניין שם היומן – אני לא אחליף את השם כי אני לא נוטה לשנות דברים באמצע אבל זה משהו שאתחיל לחשוב עליו. אמפי כתבה באחת התגובות שהיומן ילמד אותי להתיידד עם הפחד ואני מודה שעדיין זה לא קורה אבל אני כבר בשלב שאני לא עוצרת לגמרי את הנשימה כשאני עומדת מולו אז מניחה שזה סימן טוב 🙂 (נו, עד שמגיע המבחן, לא צריך להגזים 😉 )

יומן פחד – יום 7

שבוע חדש ומתחילים להתגלות הסדקים.

בכל פעם שאני מתחילה לערוך רשימות באופן קבוע, אחרי כמה ימים הפאניקה מתחילה להכנס ולרוב אני פורשת כמה ימים לאחר מכן כשאני מרגישה שהאש מתחתי גדולה מדי. נראה כמה זמן אחזיק מעמד הפעם.

אתמול לא הצלחתי להרדם וכשזה קרה התעוררתי בשלוש בבוקר עם מחשבות של איך אני אצליח במבחן אם אני לא מצליחה לשבת ולעבור על מבחנים וכמה נורא זה הולך להיות. שוב הציפה אותי תחושת המחנק (היא מציפה אותי שוב ברגעים אלה עם הקלדת המילים) ותהיתי איך אני הולכת לעבור את זה

אבל אז הגיעה מחשבה מכיוון שונה

כשבא לי לאונן או לעשות סקס, לוקח לי זמן להגיע לאורגזמה. אני מדמיינת שזה כמו לעלות על הר ולפעמים פשוט אני רוצה לוותר אבל אני מזכירה לעצמי שיש חומה שצריך לעבור אותה וזה יכול לקחת זמן. כשאני ממשיכה אז תגיע האורגזמה (נו טוב, בחיים צריך להיות מציאותי ולפעמים זה לא באמת מגיע אבל לרוב כן :p ) ואני ארגיש חשמל שזורם לי בגוף

ואולי זה כמו אורגזמה (גאד, אל תגידו לאנשים שהשוותי כישלון לאורגזמה). אולי זה מסלול של עלייה ויש חומה שצריך לעקוף אותה ואז יזרום החשמל בגוף שלך ותרגישי משוחררת

 

יומן פחד – יום 5+6

הבוקר, כשפתחתי את היום עם תחושת החמצה כי אתמול הספקתי לעבור רק על מבחן אחד וגם זה במאמץ רב, השיר הזה התנגן פתאום מהיוטיוב והזכיר לי לא לאבד תקווה

אתמול התמודדתי עם הפחד של לפנות פיזית למרצה שהכשיל אותי. בתחילת השבוע שלחתי לו מייל אבל הוא לא השיב עליו ולא ידעתי אם פירוש הדבר שיש פה רמז שאי אפשר לתקן איכשהו את הציון. להפתעתי הגדולה, כשבאתי אליו לחדר הוא היה חביב ואמר שאצטרך לעשות עבודת חקר ולהבחן מולו (והוא ביקורתי מאוד אז הנה פחד שמתגלגל לפחד אחר).

אבל מהסיטואציה הזו הבנתי שלא תמיד הפחדים לנו מתגשמים ולפעמים יש הפתעות חיוביות

אני מקווה להצליח לעשות עוד מבחן ולעבור על שאלות שעשינו בתרגולים שונים אבל אני כל כך עייפה שאני מחזיקה את האצבעות שזה באמת יקרה.


קבעתי אתמול תור לרופאה ועל הדרך החלטתי לעבור על תוצאות בדיקות הדם האחרונות שעשיתי אי אז לפני שנה. מסתבר שכבר אז היה לי חוסר בברזל אלא שאף אחד לא טרח ליידע אותי. אני אבקש הפניה לבדיקות דם ואבדוק שוב חוסרים בברזל כי עם המחזור הבלתי נגמר שלי והעייפות הגדולה אני מרגישה (ומתה מפחד) שיש מחסור רציני בברזל


עדיין לא קיבלתי חוזה ופה כבר משהו מרגיש לי מוזר. הראש צוות ממש רצה אותי וזימן אותי מהיום למחר אבל עם החוזה הוא מתעכב? למה?

אני אחכה לשבוע הבא ואכתוב מכתב עורך דיני אם שומדבר לא יגיע 😉