שנה הלכה, שנה באה

בגיל 11, אחרי עוד יום שבו אני מסיימת את היום בבכי, הסתכלתי כרגיל לשמיים וחשבתי איפה ההורים ה"אמיתיים" שלי, אלה שבאמת אוהבים אותי. פתחתי את החלון, הסתכלתי למטה וחשבתי עד מתי אני אמשיך לסבול והאם היום סוף סוף אקפוץ וכמה זה יכאב באותו היום, הבנתי שאני לא יכולה להמשיך עם המחשבות האלה. זה או לסיים … המשך לקרוא שנה הלכה, שנה באה

ושוב אני ישנה וליבי ער

הולכת לאורך החוף יחד עם חבר מהתיכון והוא מופתע שאני מרגישה לבד אז את לא ישנה בלילה בגלל תחושת הבדידות? בדידות פחות מפריעה לי, הודיתי. המחשבות על התואר והקריירה מלחיצות אותי. מה? אבל את חכמה. אני לא חושב שיש לך בעיה מבחינת ידע. אני חושב שיש לך בעיה מבחינת האופי שלך אבל אני לא מרגישה … המשך לקרוא ושוב אני ישנה וליבי ער