את הכי יפה כשנוח לך. אולי

הייתי ב-TOPTEN וראיתי סינקרס שובבות ששימחו לי את העיניים, הבעיה שהן היו במידות של ילדות. בצד השני היו נעליים כבר ל"גדולות" ו"גדולים" אבל הן היו קצת מגושמות ובצבע אחיד וקצת תהיתי אם אולי הן מיועדות לגברים

בעודי תוהה האם גם בנות יכולות ללכת בסניקרס שחורות שהיו שם צץ לו הצד הפמיניסטי שבי- אבל מי שואל?! מה אכפת לך??

 

יצאתי משם עם המחשבה- כדאי שאני אשמור את הכסף לנעלים שאני צריכה לקנות לחתונה בקרוב אבל המשכתי לחשוב על זה

 

עליתי על האוטובוס הביתה והמשכתי לחשוב על מה אומרת חיצוניות של האדם ולמה זה חשוב לי

הייתי קצת שקועה במחשבות ועם הראש לרצפה ואני רואה שמולי יושבת מישהי עם טרנינג עבה ועם כתמי בוץ עליו ונעליים שהיו יכולות להתאים עם ג'ינס אבל בהחלט לא עם טרנינג. אני מרימה את הראש ומסתכלת עליה ורואה את אחת הבחורות הכי מהממות שיצא לי לאחרונה לראות. עור מושלם. לחיים סמוקות באופן טבעי, שיער ארוך גולש והכי מעצבן- היא לא הייתה מאופרת בכלל

 

פתאום המחשבות שלי הפנו כיוון וחשבתי שאולי זה בעצם הקסם שלה- היא הייתה הכי בנונשלנט ואולי בגלל זה היא נראית מושלם (חוץ מהבגדים כמובן מוציא לשון)

 

ואז המשכתי לחשוב וקלטתי שגם אני נראית יפה. כשאני שרה. יש בי איזה זוהר ששוטף אותי כשאני שרה ופשוט נהנית מזה ומהקסם שזורם בי.

יש רק בעיה קטנה- אני הכי מובכת בעולם לשיר מול אנשים, בעיה 😛

 

*עדכון קטן- יש את היוטיוברית ira chan ובגלל שאני יודעת שהיא מתאפרת אז קלטתי שאולי לא תמיד סומק הוא טבעי אפילו אם זה לא נראה מתאמץ. אבל אני עדיין חושבת שהיא לא התאפרה. החיים קשים ולא הוגנים

 

 

-תמונה מהאינסטגרם הפרטי-

תקופת מבחנים, ההתחלה

 

אז שוב מגיעה התקופה הזו בשנה הדי שנואה עלי הקרוייה בשם "תקופת מבחנים".

אני גרועה במבחנים. מאוד.

למעשה, אני מוותרת עליהם מראש ואז הם צוחקים לי בפרצוף וגורמים לי לחזור על הקורס. מה שפחות כיף.

 

אני לא באמת יודעת איך ללמוד למבחן. אני כל עשר דקות קופצת מהכיסא. אם משהו לא מובן לי אני אקרא אותו ואחפש עליו מידע עוד חצי שעה ואצא בעצבים (במקום אני מניחה מה שצריך לעשות שזה לעבור הלאה?)  ובקיצור- אני ומבחנים זה לא חברים…

 

העניין הבאמת מוזר זה שזה מביא אותי לשאלות קיומיות על העולם- מה עשיתי רע שמגיע לי כל זה, האם אני היחידה בעולם שלא מבינה ת'חומר, למה אין לי חיים ועוד כל מיני שטויות כאלה 😛

 

מה הטיפים שלכם ללמידה למבחנים?

יחס אישי עולה כסף

 

 

אז הלימודים ממשיכים ואני עדיןן לא נהנית(הפתעה).

הקורס בתכנות שאני צריכה לחזור עליו (באשמת הפקולטה שהטסטרים האוטומטים שלה לא בדקו לי את התרגילים עצבני) הוך השנה יותר טוב אבל הוא מתיש, שורף זמן ומועבר בצורה כ"כ גרועה. גם שנה שעברה הוא הועבר בצורה גרועה, רק שאז האשמתי את עצמי שהבעיה היא אצלי שאני לא מבינה כלום

 

השנה אני מבינה שזה ממש לא אשמתי. אני קוראת ולומדת את הרוב מהאינטרנט כי אין מידע במצגות ואם יש אז הוא באורך של 2 שורות או מועבר באופן כ"כ מסובך שאת מרגישה אבודה לגמרי… לא מבינה למה קורס מבוא אמור להתנהל ככה..

 

שבוע שעבר הייתי ביום פתוח בבינתחומי. עד היום לא חשבתי אפילו על המקום הזה כאופציה אבל דיברתי עם מישהו מהכיתה שלי שבדיוק סיים שם ואמר לי שהמקום ממש אחלה ומתחשב. ביום הפתוח נדהמתי לחלוטין מהמקום. אני לא מדברת על הפסיליטיז (תכל'ס זה נראה קצת עלוב..) אלא על היחס-

יש רק כ-150 אנשים במחזור (אצלי יש לפחות 350), וגם אותם מפצלים לכיתות קטנות של גג 40 איש! אצלי בכיתה יש 200 אנשים וזו אכן בעיה רצינית ללמוד ככה – אם לא באת מספיק מוקדם (נגיד 20 דק' לפני השיעור), תצטרך לשבת מאחורה ולא תראה כלום…

חוץ מזה שהמרצים שם ממש רוצים שהסטודנטים יצליחו אז הם מקדישים זמן לסטודנטים. בקטע שהם נותנים את המספר שלהם ואומרים שאפשר להתקשר אליהם בכל בעיה 0O

 

הרמה בבינתחומי הרבה יותר קלה מהאונ' שלי אבל זה גם יחסי כי שם הם אשכרה מלמדים ולא זורקים משפטים לחלל, לא עונים לשאלות ושולחים את הסטודנטים להסתדר בעצמם. חוץ מזה, בגלל שיש שם הרבה "בנים של" אנשים מהי-טק, אפשר ישר להשתלב בתעשיה ונסיון זה הדבר הכי חשוב בהי-טק. ברגע שאני יוצאת משם עם ציונים טובים ועם נסיון, השמים פתוחים בפני

 

הכל טוב ונחמד אבל הבעיה שללמוד שם עולה 40 אלף שקל. סכום שאין לי ממש. כאילו- אני אגרד את כל החסכונות שלי בשנה אחת אבל השאלה מה יקרה אח"כ…האוכלוסיה שם גם ממש שונה ממי שאני- הכל שם זה כסף ומותגים. משהו שלי ממש מוזר כי אני יותר בקטע של ערכים ולשנות את העולם לא בשביל כסף מוציא לשון

 

אני בודקת אם אפשר לעבור כבר בסמסטר ב' ומה זה מצריך. אעדכן אתכם 🙂

גמילה מרעש "חברתי"

שבוע שעבר המון אנשים צעקו והוציאו עלי עצבים וזה תוך כדי שיש לי גם ככה בלאגן בגלל הלימודים.


אז בחמישי נשברתי ולא הייתי מסוגלת לעשות כלום. ברמה שקמתי בבוקר וקלטתי שאני לא מסוגלת


ללכת לשיעור שלי וכל היום לא באמת הייתי מסוגלת להתרכז


 


אז חשבתי עם עצמי מה עושים והבנתי שאני צריכה להפרד מהוואטסאפ ומהפייסבוק


 


האמת שחשבתי שדווקא מהוואטסאפ יהיה קשה להתנתק אבל ברגע שאת מסירה את האפליקציה מהפלא', אין לך ברירה אלא להתרגל


הבעיה היא עם פייסבוק


אני לא מצליחה להגמל לחלוטין ועדיין יהיו אנשים מפגרים שיגידו לי הערות שם שיכנסו לי ללב וישרטו אותו.


 


בכל מקרה, רציתי לומר שהניתוק הזה עושה לי ממש טוב


אמם השבוע היה לי שבוע כ"כ לחוץ שכמעט בכיתי בסופו מרוב לחץ אבל אני בטוחה שאם היה לי וואטסאפ זה בכלל היה הורג אותי


אני כבר לא מסתכלת כל שניה במכשיר כדי לראות אם הגיעה הודעה


זה לא הדבר האחרון שאני עושה לפני שאני נרדמת והדבר הראשון שאני עושה כשאני קמה בבוקר


פשוט חופשיהסבבי


 


ממש ממש ממליצה! 🙂


 


 


יום קשה

כבר יומיים ברצף אני ישנה 6 שעות וזה משפיע עלי לא טוב. החלטתי בשמונה להפסיק הכל ולעשות משהו לעצמי.

חזרתי הביתה, הייתי חצי שעה בפייס ועכשיו ניקיתי קצת את המטבח ואני הולכת להכין סיר ענק של פסטה סבבי

 

האמת שזה רק השבוע הרביעי ללימודים ואני כבר ממוטטת, שזה קצת מלחיץ כי אני חושבת לעצמי – מה יהיה הלאה?

 

מצד שני, השבוע לא היה ממש סטנדרטי.

הייתי בהפגנה וידעתי שני חייבת לסיים לפחות חלק מהש"ב עד אז ולכן יצאתי רק בחצות מהאונ' הביתה

ויום למחרת כבר הייתי בהפגנה בבוקר ואז בערב הייי במפגש של נשים שגם נמשך לתוך הלילה ושוב יצא שישנתי ממש קצת

והיום שוב היה לי שיעור כבר בתשע (כמה רוע צריך בעולם? P:)….כיף

 

אתמול במפגש של נשים, פתאום שמתי לב שלהיות ביסית זה לא כזה נדיר. יום אחד אולי זה כבר יהיה בדיוק להיות גיי קריצה

חוץ מזה, מישהי הגדירה את עצמה כ"שורדת אונס".

בתור אחת שעברה אלימות במשפחה, ניסתה לצאת עם זה החוצה והוחרמה ע"י המשפחה,

ניסתה לדבר עם גורמים ב"מערכת" וקיבלה כאפה לפנים ובמקום תמיכה תהיה למה אני בכלל עושה סיפור,

תמיד הסתכלתי על עצמי בתור זו שנכשלה ולא הצליחה לעשות שום מעשה כדי לתקן או לשנות את המצב.

 

גם אם היום כבר אין כמעט אלימות, זה היה פחד שמרחף. כולנו במשפחה יודעים שהפתיל קצר. קצר מאוד.

וזה רק עניין של זמן עד שיהיה פיצוץ.

 

התיאור "שורדת" שינה אצלי משהו. זה לא שאני אשמה. אני זו החזקה. למרות כל הנפילות בדרך, ממש לא ברור שהצלחתי לשרת בצבא ביחידה טובה,

להצליח בלימודים בבי"ס למרות שחצי מהזמן פשוט לא הפסקתי לבכות ולהגיע לאקדמיה.

 

שורדת בהחלט מתאר את זה היטב. הבחירת מילים הזו עוררה בי איזה משהו חיובי. מצד שני היא שוב נוגעת לי פצע הפתוח הזה שאני צריכה להמשיך לחיות יחד עם האדם שהרס לי את החיים ואין לי ממש ברירה. היום אני כבר יכולה לגור מחוץ לבית אבל בזכות כחלון, ביבי, לפיד ושות' עדיין יש פה יוקר מחייה מטורף ואני תלויה בהורים ובמשפחה שלי…

 

י.

 

(התמונה מפה)

שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו

היום דיברתי עם סבתא שלי על כל המשמעות של להיות טוב ומה והאם זה עוזר לך

יש כאלה שאומרים שכדאי שתהיה טוב כדי שיהיה לפחות מנוול אחד פחות בעולם 😉

יש כאלה שאומרים שחשוב להיות טוב כי טוב הוא דבר מדבר וברגע שאתה טוב למישהו אחר,

אותו אדם ירצה להפיץ את הטוב שקיבל ואז יתפזר מלא טוב בעולם

ויש כאלה שעושים טוב כי הם חושבים שבסוף איכשהו הטוב יחזור אליהם 🙂

 

בכל אופן, היא סיפרה לי סיפור ממש מגניב על זה שסבתא שלי סיפרה:

פעם, ממש ממש מזמן (לפני 30+ שנה), סבתא שלי הלכה לבקר אמא של ילד בגן של דוד שלי שאיבדה את הבן הבכור שלה

בתאונת אימונים בצבא. לסבתא שלי הסתבר שהאמא יושבת לבד שבעה ושבגלל שהיא חדשה בבניין, אף שכן לא בא לבקר.

 

כאשר סתא שלי יצאה מהדירה ועזבה את הדירה, היא ירדה במעלית וראתה בתוכה אמא עם ילדה והבינה שהם גרים בבניין.

היא אמרה להן שיושבת בבניין מישהי שאיבדה עכשיו את הבן החייל שלה ושבטח הם לא מכירים אותה אבל בכל זאת הם שכנים

וזה רגע לא פשוט אז אולי הם יכולים לבוא לבקר אותה.

 

סבתא שלי הלכה משם בלי לדעת בדיוק האם הם הלכו לבקר אותה או לא.

 

*עשו fast forward ל-10 שנים קדימה*

 

סבתא שלי הסתבכה עם עניין ביוקרטי מול העירייה ונכנסה לחוב גדול. היא באה לעירייה לנסות ולדבר עם היועץ המשפטי ולא ממש הצליחה.

היא השאירה שם מכתב והלכה.

 

שבוע לאחר מכן כבר העניין סודר לשביעות רצונה והיא אומרת שאפילו היועץ המשפטי התקשר אליה אישית כדי לוודא שהכל הסתדר.

היא אמרה שזה היה נראה לה מוזר אבל שמחה שהעניין סודר מהר ובאופן טוב.

 

כמה ימים אח"כ, היא פוגשת אישה ברחוב.

אותה האישה אומרת לה- תגידי, נכון שהיה לך לאחרונה עניין בעירייה והוא סודר?

סבתא שלי מביעה בה בהתפעלות ואומרת-נכון.

אז אותה האישה אומרת לאמא שלי שהיא זוכרת אותה מאותו מקרה בה הןעלויחד במעלית וסבתא שלי ביקשה מהן לבקר את אותה אמא ששכלה בן.

מסתבר שאותה הגברת שפגשה את סבתא שלי ברחו, הייתה הילדה הקטנה של האמא. ואז לאחר כ-10 שנים היא עבדה בעירייה והיא ראתה את סבתא שלי מסתבכת בעירייה והיא החליטה לעזור לה מבלי שהיא תדע אז היא העביאה באופן אישי את המכתב ליועץ המשפטי של העירייה וכך העניין טופל באופן מקצועי ובמהירות….

 

היו טובים וטובות. זה בהחלט משתלם חיבוק של הסוררת

 

photo by Efrat Lozanov