ראיון עם חנטריש

לפני כמה שבועות, בתשע בערב אני מקבלת שיחה. היא הייתה מאוד משובשבת אבל הבנתי שהאדם בצד השני הוא יזם של איזה סטארטאפ והוא קיבל את קורות החיים שלי. הוא אמר שישמח לשבת איתי ולבדוק התאמה אם אני יכולה לעבוד איתו. קבענו לשבת וביקשתי שישלח לי את הפרטים של העסק שלו

הוא שלח לינק לאתר של המיזם שנראה קצת עקום – לא מותאם לטלפון, חסר דף של "אודות" או פרטי צוות הניהול אבל אמרתי לעצמי- אני אשב איתו ואברר את כל הפרטים

שבוע שעבר ישבנו לשיחה בבית קפה ואני אעשה לכם ספוילר – היה בזבוז זמן (חכו לסוף).

במשך כמה שעות הוא מספר לי על המיזם שלו – תוכנה שאמורה לשמש ככלי סינון בעולם הגיוס והתעסוקה. הוא אומר שהמערכת מבוססת בינה מלאכותית אבל כשאני לאט לאט פורמת את כל הקשרים שהוא טווה שם אני מגלה שלא דוברים ולא יער. מדובר על טופס פשוט שבו המועמד מעלה סרטון ובו הוא עונה על מספר שאלות. לאחר מכן מגייס מטעם החברה עובר על הראיון ומדרג את המועמדים ובסוף שולח את המועמדים עם הציון הטוב ביותר לחברת כוח האדם. לכן למעשה הם בסה"כ עוד שלב של סינון בתהליך הארוך של גיוס עובדים…

היזם שדיבר איתי הוא לא אדם טכנולוגי ולכן אני מייעצת לו אילו שלבים כדאי לו לעשות ועם מי כדאי לדבר. הוא רושם את הכל ובסוף, אחרי כמה שעות אני מבינה שלא באמת תצא מזה עבודה כי אין לו תכנית עבודה מסודרת. אני קמה ללכת ואומרת לו: אתה תשלם על הקפה, נכון?

הוא מביט בי ואומר לי: למה? זה בסה"כ 10 שקלים. זה מפריע לך?

 

אני יגיד לך

הצטרפתי לתוכנית מנטורינג למציאת עבודה. הגשתי את טופס ההרשמה לפני כל כך הרבה זמן, שלא זכרתי מה רשמתי בו וגם לא ציפיתי שבאמת ימצאו לי מנטור כי רוב האנשים בתכנית הם כלכלנים או כאלה שרוצים לעסוק בצד העסקי בחברות היטק. אני המתכנתת היחידה שם שרוצה גם להכנס לעולם המחקר והפיתוח (R&D)

ואז הגיע המנטור. "מה הציפיות שלך?" הוא שאל. עניתי שאני רוצה מישהו שיעזור לי לכוון את עצמי טוב יותר – לנסח טוב יותר את התשובה לשאלה "ספרי לי על עצמך", לדחוף אותי להגיש קו"ח גם אני אני לא מאמינה שאני יכולה ולהגיע למשרת החלומות. גם אמרתי שאני בנאדם שלא מונעת מהלקאות אלא מחיזוקים ואני מקווה שיהיה לנו כיף ביחד

"אין בעיה. גם לי יש כמה דרישות", הוא ענה, "לא לאחר לפגישות, לקחת את הדברים שלי ברצינות ולקרוע את התחת"

גם אתם שומעים את הדיסוננס פה בין המשפט האחרון שלי למשפט שלו? כי זו הייתה רק ההתחלה

לאחר שבוע נפגשנו שוב כדי לפרט את החזון למרכיבים ואז הבנתי שהמנטור הוא כזה שהיה גאון מגיל 4, הצטיין בכל דבר אפשרי ומרגיש מלך העולם. הוא נתן לי אלף משימות ולא הבין למה אני אומרת שלא בטוח אספיק הכל. מבחינתו, אפשר לגמור את הכל בכמה שעות..

מאז אני מרגישה מולו כמו ילדה נזופה יותר מאשר מחוזקת. הוא גם לא אוהב את זה שאני מתייעצת עם אנשים אחרים ואפילו, לא עלינו, מקשיבה להם והוא טורח לחזור על זה בכל פעם שאנחנו נפגשים.

חשבתי לזרוק אותו כי זה לא לעניין שיום לפני ראיון, כשאבוא לתרגל איתו ראיון, אני אצא בתחושה שאין לי שום דבר לתרום מבחינה מקצועית

אבל הבעיה שהרבה מהדברים שהוא אומר נכונים וגורמים לי לעבוד קשה יותר (מהפחד ממנו. כן, אני ממש מפחדת מהתגובה שלו שאני מאכזבת אותו)

אתמול דיברתי על זה עם חברה עליו והיא אמרה לי: י. תזרמי. אל תקחי את זה ללב. תקחי את מה שנכון ותעיפי מהחלון את כל מה שלא

הבעיה, שאני עדיין לא ברמת מומחיות כזו גבוהה שאני יודעת לסנן זלזול החוצה. אז בתקופה הקרובה אני אנסה לעבוד על זה (במקביל לחיפוש עבודה. YAY)

האבקות עם פנדות

הוא מתקשר אלי ומציג את עצמו: שלום, זה אמירם מ-X. ראיתי שהגשת את קורות החיים שלך למשרת פול-סטאק פה. הוא מספר על החברה והתפקיד ואני אומרת לו: שמע, אני אדבר איתך בכנות, זה לא התפקיד שאני מחפשת אבל תודה רבה

הוא שואל מה אני מחפשת ואני מספרת לו שאני יותר מחפשת משהו בכיוון של אלגוריתמים. ואז הוא אומר לי "אה, אבל כל הצוות שלנו עוסק באלגוריתמיקה. אני ראש הצוות ואת תהיי חלק ממנו. את תהיי בפיתוח אבל בסוף, כולם עושים הכל"

הוא מבקש ממני לספר על עצמי ושכשהוא שומע מה עשיתי בצבא, הוא מתפרץ- "אה, את שירתת באותו תפקיד כמו הבן שלי!" ומפה כבר נפתחת שיחה והוא משכנע אותי בכל זאת להתמודד על התפקיד. הוא אומר שישלח לי מטלת בית. "מטלה פשוטה. זה לא אמור לקחת הרבה זמן"

אני מקבלת את המטלה ומתחילה לעבוד עליה. היא מורכבת מכמה מטלות כשהראשונה היא להתחבר לשרת שלהם ולחלץ משם את הדאטא. אף פעם לא יצא לי לעשות את זה אבל חושבת לעצמי, נו, אם הוא אמר שזה קל אז זה בטח לא מסובך

אני יושבת וכותבת קוד וההתחברות לא עובדת לי. מנסה לכתוב שוב אבל הפעם עם ספריה אחרת ושוב זה לא עובד. אחרי שלוש שעות של נסיונות אני שולחת לו מייל: אני לא מצליחה להתחבר ומצאתי שזה יכול להיות בגלל שאין לי הרשאת גישה לדאטאבייס. תוכל לבדוק בבקשה שיש לי הרשאה?

הוא עונה לי: שמעי, כל יתר המועמדים שניסו הצליחו בלי בעיה אז אני לא חושב שהבעיה אצלנו

אני מתייאשת וחוזרת הביתה. בדרך אני מתקשרת לחברה ומתמרמרת על המלכוד שנכנסתי אליו. היא בודקת את הקוד שלי אצלה ואומרת- אצלי זה עובד! יש מצב שהיית במקום עם חסימת DNS (הפיירוול חסם אותי). באותו רגע אני מקללת בשקט את הספרייה שבה ישבתי. אני מגיעה הביתה, פותחת את המחשב, מריצה את הקוד והכל עובד. אני מחליטה להמשיך את המטלה למחרת

מגיע למחרת ואני חושבת לעצמי- טוב, בטח עברתי את החלק הכי קשה ועכשיו זה רק לבצע באמת את המטלה. אבל אז אני מגלה שהמסמך הוא דו משמעי ולוקח לי כמה שעות להבין רק את סעיף א שם. בסעיף ב אני כבר לא ממש מבינה את ההקשר וכשאני שולחת שוב מייל: הי, אפשר להתקשר ולשאול כמה שאלות, למשל האם יש קשר בין סעיף א ל-ב, אני מקבלת את התשובה- אכן יש קשר. אין שום הזמנה להתקשר ואני נשארת באוויר

אז הנה אני מתחילה את היום השלישי למטלה והאמת שזה כבר מתחיל לתסכל. האישומים נזרקים בראש שלי – למה הם לא יכלו לבדוק כמו שצריך שהמטלה ברורה? למה הם לא רשמו הנחות שצריך לקחת בחשבון? מה זה מבחינתם מטלה קלה?

אז אני אנסה לקחת את היום בלי אישומים ועם כמה שיותר השתדלות. מקווה שיצא משהו אבל אני חושבת שכבר עכשיו, עם השאלות ששאלתי והתשובות שהם התחמקו מהן, הסיכוי שלי להתקבל נמוך מאוד…

מאחורי הקלעים של הגיוס לגוגל

לפני חודשיים שלחתי קו״ח למשרת התמחות בקיץ לגוגל. חשבתי שאם כבר אתקבל זו תהיה טעות סטטיסטית אבל, מה אכפת לי להיות שם? 😉

אז מפה לשם זומנתי לראיון טלפוני עם מגיסת בגוגל שלא הייתה סימפטית ורצתה לקבוע איתי ראיון בתשע וחצי בלילה (?). ביקשתי מועד אחר וכשהגיע המועד החדש נכונה לי עוד הפתעה- המראיינת איחרה ב-20 דקות. בסוף הראיון, כשרציתי לשאול שאלות, היא אמרה שיש לי רק שלוש דקות כי אח״כ היא צריכה להיות בפגישה.

 

לא התקבלתי

כשביקשתי פידבק שמעתי שהציונים שלי לא מספיק גבוהים ושאין לי נסיון

פאסט פורוורד להיום

היום נפגשתי עם חבר שעובד בגוגל. סיפרתי לו על היחס המזעזע שקיבלתי ושמה פתאום דווקא לגוגל שופטים אותי על בסיס שני פרמטרים בלבד. הוא היה המום מהיחס שקיבלתי ואמר לי ״חבל שלא נתקלת במיכה. מיכה הוא גם מגייס שם והוא ממש מענטש״

ואז הוא סיפר לי מהצד שלו על כל חווית הגיוס שלו, כמה שהם פתחו עבורו את הדלת ורק ניסו לעזור לו להתקבל. כבר בראיון הטלפוני הראשוני מיכה שלח לו ספר שאמר לו לעבור עליו ולתרגל ממנו שאלות. בהמשך, כשהיה ראיון שהלך לא משהו אז הזמינו אותו לעוד אחד כדי לתת עוד הזדמנות. מיכה היה שם כל הזמן כדי לשמוע מה הולך והאם צריך משהו. בקיצור, גיוס vip

יכול להיות שהיחס המיוחד ניתן כי אותו חבר הוא מצטיין אוניברסיטה.לא שוללת. אבל זה כל כך 180 מעלות מהמקרה שלי, שאני חושבת שאחרי שאתגבר על החוויה השלילית ואסיים את התואר(בעז״ה בסוף השנה), אולי, יש סיכוי, שאגיש דרך החבר קו״ח כדי שהפעם אטופל בידי מיכה (אלחמודלילה)

מה נראה לך

עם סיום הסמסטר רוב המחזור שלי מסיים את הלימודים והתואר (לי יש עוד סמסטר וקצת) ושיחות על חיפוש עבודה עולות. בשבוע האחרון בכל שיחה סטנדטית עם בנמ״ח (בן-מחזור) עולה המשפט ״אבל למה את מתמקדת בתחום אחד? תתחילי ממשהו כללי ותתקדמי משם לתחום שמעניין אותך״. שזה נשמע נכון בתיאוריה אבל בתחום שאני רוצה זה לא עובד ככה (איך תמיד אני נמשכת לדברים שיותר קשה לי להשיג? לא בטוחה שלא מדובר על באג בייצור 😛 ).

נתחיל שבתחום החלומות שלי צריך מינימום תואר שני או המון נסיון ואני מנסה להדחף לשם רק כדי להתחיל לצבור נסיון כי בינתיים אין סיכוי בעולם שאני עושה תואר שני (בעיקר כי נמאס לי מהאקדמיה ואני חייבת להתחיל לצבור כסף כי הלימודים גמרו אותי כלכלית). אני גם מכירה את עצמי ויודעת שאם אכנס לתחום אחר ״לבינתיים״, יקח לי הרבה זמן של לימוד והשקעה של חומר חדש, בתחום שלא מעניין אותי, ובינתיים החומר שאני יודעת בתחום החלומות ישכח(אין סיכוי שאזכור את כל המתמטיקה אם לא אשתמש בה) ויש סיכוי שאוותר על החלום כי זה יראה לי קשה יותר. בעבר כבר וויתרתי על חלום וההחמצה לא עוזבת אותי.

אני לא מוכנה לחוות החמצה כזו שוב ולדעת שאני פועלת בחיים רק על פי הדרך שנראית לאנשים נכונה בלי להקשיב לעצמי

אז החלום להגיע ל-תחום יהיה מאתגר כמו טיפוס על האוורסט. קשה לי שהבנמ״חים איתי במקום להרים ולעודד, דואגים להבהיר בכל פעם שאני שואפת גבוה מדי ולתת לי את התחושה שאני לא באמת מבינה מה אני עושה. בכל סיום שיחה אני מרגישה כמו שקית נייר שלקחו, קיוצ׳צ׳ו לגמרי לכדור וזרקו אותו הרחק הרחק

 

השיטה החדשה שלי לחיפוש עבודה

אני מחפשת עבודה בערך ממרץ. התחלתי עם השיטה הסטנדרטית של לעבור על לוחות דרושים. פעם ביום הייתי מתחברת ללוח כזה, מקישה את מילות החיפוש הרלוונטיות ומנסה לדלות משם במשך שעה משהו שיהיה רלוונטי עבורי ומעניין.

אח״כ עברתי לרמה של המתקדמים והפעלתי מנועי חיפוש חכמים שיקפיצו לי התראות על משרות. אבל אז, אללי! גיליתי שיש עוד עולם שלם של משרות בפייסבוק. ושוב חוזרת לה הגלילה האינסופית יחד עם עונש של להכנס לפייסבוק שזו מסחטת הזמן הגדולה ביותר שלי.

אחרי כמה חודשים הרגשתי שאני על פול גז בניוטרל ומותשת לגמרי מהתהליך. הבנתי שאני צריכה לשנות גישה ולנסות ללכת בדרך אחרת. הורדתי דרמטית את החיפוש משרות בלוחות דרושים והתחלתי ללכת לאירועים של מינגלינג ולחפש ספציפית חברות בתחומים שמעניינים אותי

לאט לאט הטתי את הכף לטובת חיפוש ממוקד והפסקתי לעבור לגמרי על אתרי דרושים והתוצאה הפתיעה אותי. אמנם היו הרבה פחות משרות אבל אחוז הראיונות שיצא לי היה הרבה יותר גבוה. בערך פעם בשבוע-שבוע וחצי אני שמה לב למוצר/חברה שמעניינת אותי ושולחת להם מייל של ״הי, המוצר שלכם ממש מעניין, אני מתעסקת בתחום ואשמח לבוא לראיון אצלכם״

בערך 80% מהפעמים הסתיימו ככה בזימונים לראיונות ולכן בערך כל שבועיים בחודשיים האחרונים אני בראיון. זה גם נותן לי מרווח נשימה כשאני יכולה לבחון את החברות ולא להשחק מראיון-לימודים-ש״ב-ראיון וגו׳ וגם *ההפתעה הגדולה* מזמן לי תפקידים שעד כה מעולם לא חשבתי שאני יכולה לעסוק בהם ללא תואר שני לפחות.

היו לי כבר 2 ראיונות לפיתוח אלגוריתמים, אחד מהם כבר הגיע להבשלה לקראת חוזה שנפל ברגע האחרון כי חבר צוות עזב 😦 היו לי גם שני ראיונות לפול-סטאק בסטארטאפים ואני מרגישה שמצאתי את הגל הנכון עבורי

אני לא אשקר, זה לא רק שינוי שיטת החיפוש.

בחודשים האחרונים גם ביקשתי מאנשים שונים לעשות לי סימולציות לראיונות. למרות שחלקן היו גרועות ובדרך מי שעשה את הסימולציה לא תרם הרבה (״את טובה אבל רואים שאין לך נסיון״ זה לא משפט שעזר לי להבין איך להשתפר), זה הוביל אותי לחיפוש פנימי של איך אני בסיטואציה של ראיון וגם להבין מהצד של המראיין מה חשוב לו (למשל הבנתי שהוא רוצה מישהו שאפשר לסמוך עליו שידע להתמודד כאשר יש בעיות)

האמת שהשינוי הזה גם גרם לי להרבה כעס על מגייסות והטיפים שניתנים במרכזי קריירה של ״תגישי כמה שיותר קורות חיים ותלכי לכמה שיותר ראיונות כי בסוף תמצאי משהו״. זה רק גרם לי להרגיש שאני רצה במעגל, לא מגיעה לשום מקום ובשלב מסויים גם הגיע להתקפי דמעות. הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שדווקא כשאת רוצה להתבלט או שאת מתחרה עם הרבה מאוד אנשים, אל תלכי על הדרך שכולם הולכים בה. חפשי מה מתאים לך

בתולת עבודה

בחורה חביבה, נקרא לה י., מחפשת עבודה

״עשי פרוייקט״, אמרו לה. והיא עשתה. היא לקחה קורס מתקדם ועשתה פרוייקט כשאף אחד לא רצה לקחת יחד איתה פרוייקט אבל היא סימנה v ועשתה אותו כמו גדולה

״כתבי קורות חיים באנגלית״, אמרו לה. והיא עשתה. היא שיפצה אותם, קיבלה עליהם פידבקים וכעת הם מעיפים אדוות של נצנצים וקשתות בשמיים בפני כל מי שעומד מולם

״תעברי על ספר הכנה לראיונות״, אמרו לה. י. שונאת לעשות משימות מונוטוניות ומפגרות אבל היא ישבה (לפחות על ארבעת הפרקים הראשונים במלואם ועוד כמה ברפרוף) ופתרה שאלות. על הדרך היא גם הסתכלה בפורומים של ראיונות עבודה כדי לקבל נקודת מבט על שאלות מראיונות ועברה עליהם

״אולי כדאי לך לעשות סימולציה״, אמרו לה. והיא עשתה. היא קיבלה פידבק שהיא קצת חופרת (אני?!?) אבל החליטה לקחת את זה בשתי ידיים ולעבוד על זה (י. מוסרת שזה לא כזה קל)

 

אבל בפועל, כשי. מגיעה לראיונות ופותרת שאלות כמו גדולה, בא מראיין-עין-גדולה ומוסר תוך כדי עישון המקטרת (לצערי לא מקטרת השלום) שאין לה מספיק נסיון ולכן זה סיכון לקחת אותה ושיש לה מקום, ״אבל לא אצלנו״.

י. אפילו לא יודעת איך להסביר לאותו הצ׳יף שבכל מקום הסיפור חוזר על עצמו. באמת היא לא תכנתה מגיל אפס ולא הייתה מפתחת בצבא אבל עובדה שהיא הגיעה היום לעמדה שבה היא נמצאת. שאם היא מתעניינת באלגוריתמים ויודעת לפתור שאלות של מבני נתונים מורכבים שיעבדו בסיבוכיות טובה זה אומר עליה משהו.

אותה בחורה מרגישה שמעגל החיים הזה ימשך אם אף מקום לא יתן לה הזדמנות. והיא מפחדת שהיא תתקע שם

 

---

לחודש הקרוב החלטתי לקחת הפסקה מהגשת קו״ח כי אני כבר מרגישה שחוקה ושאני צריכה לחזק את השליטה שלי ב-java (מתלבטת איך לשלב את זה תוך כדי תקופת בחינות)

הראיון שלי לדרופבוקס

לפני חודש התראיינתי לתפקיד מפתחת ג׳וניור (מתחילה) בדרופבוקס

כשאמרתי דרופבוקס, התכוונתי לחברה הזו ^

הגשתי קורות חיים לחברה וחשבתי ששום דבר לא באמת יקרה עם זה. מה שבאמת היה נכון, עד שכעבור חודש פתאום הם שולחים לי מייל דיפלומטי שמודיע שהם שלפו את קורות החיים שלי מתחתית הערימה וישמחו לדבר איתי.

בראיון הטלפוני (שנערך באנגלית) המגייס היה חביב ביותר אך עם זאת הקו היה משובש (נורת אזהרה שבידעבד הייתי אמורה לשים לב אליה) וניסיתי לאלתר תשובות בלי לשמוע חצאי משפטים (מסתבר ש״אוקי״ זה לא תמיד מספיק 😉  )

צלחתי את הראיון הטלפוני והייתי אמורה לקבל תאריך לראיון טכני. לקח שבוע שלם עד שבכלל קיבלתי מייל עם קביעת תאריך לראיון טכני (נורת אזהרה שניה) ואז הגיע הקטע הבאמת קשה של לקבוע ראיון. המגייס כל כך לא מאורגן שפעם אחת למשל התבטל לי ראיון כבר אחרי שהיה אמור להתחיל.

בסוף הגיע הראיון. למדתי את רשימת הנושאים שקיבלתי במייל שיהיו במבחן וכשנכנסתי לראיון שאלו אותי על דברים שכלל לא הופיעו ברשימת הנושאים. הרגשתי שתוקפים אותי אותי בשאלות אחת אחרי השניה שכלל לא נערכתי אליהן (טיפול בקבצים, אלגוריתמים בשימוש בתעשייה שלא משתמשים בהם באקדמיה ועוד) והפינאלה הגיע כאשר המראיין אמר שאם אני עוברת את הראיון הזה אז יהיה רצף של ראיונות ״קשים מאוד״ (תודה dude על העידוד).

כעבור שבוע וחצי קיבלתי מייל ש״זה לא את, זה אנחנו״ ואני חייבת להודות שהרגשתי אכזבה.

מה שכן, התהליך הזה לימד אותי שחברה גדולה היא לאו דווקא יותר מסודרת ושגם אם התפקיד הוא למתחילים, אפשר בהחלט שהמראיינים יקפצו מעל הפופיק וישאלו אותי שאלות של אנשים עם נסיון (תכל׳ס, הם מפסידים…)