עדכון מצב

מספרת לחברה שלא דיברתי איתה נצח בקצרה מה עובר עלי לאחרונה והיא בתגובה:

"וואוו אחותי, כמה התרחשויות. כל שורה שאני קוראת כאן ברור לי שהיא מצריכה הרבה משאבים קוגנטיבים ונפשיים. שלא נדבר על הבירוקרטיה שאת צריכה לעבור. זה דורש גם המון תמיכה ואם את מרגישה שאת על קרקע רעועה זה עוד יותר קשה. אני שולחת לך חיבוק גדול"

אז מה עבר עלי לאחרונה? המון.

התמיינתי לחברה שרציתי מאוד ונפלתי בראיון השני. הפתיעו אותי עם נושא מתואר ראשון שבכנות לא משתמשים בו בתעשייה. בראיון הראשון קיבלתי רושם שישאלו על נושאים טכנים שהמפתחים מתעסקים בהם והתכוננתי בהתאם (כולל לקרוא על ספריות קוד רלוונטיות). כמה חבל שלא עברתי על leetcode (פעם הבאה אולי כדאי להיות ראש קטן…)

חוץ מזה אני בשלב מתקדם מאוד במיון (עברתי 3 ראיונות ומחכה להצעת שכר) לחברה ביטחונית עם בוס שכנראה יאמלל אותי כי הוא לא מבין גבולות (נניח מתקשר אלי בתשע בלילה לשאול על הראיון או שבראיון עצמו מתנהג בדושיות) ועם צוות שהתפרק ונשארו שם מפתחים ברמה בסיסית של תכנות (הופתעתי כשאשת פיתוח שאמורה להיות עם 10 שנות נסיון שאלה אותי בראיון שאלות ברמה של בגרות. ועוד השוותה את התשובות שלי לפתרון הרשמי כדי לבדוק שהן נכונות)

הבנתי שמגיעה לי קצבה מביטוח לאומי אם אוכר כפוסט טראומטית על ההתעללות שחוויתי במשפחה (ואולי גם איכשהו על המוגבלות למרות שאני בספק כי אני "מתפקדת כרגיל" אז הם יכולים לטעון שזה לא פוגע באמת). וזה אומר שאני צריכה לחזור לפסיכולוגית לבקש סיכום טיפול, למצוא פסיכיאטר ואז לשפוך את הלב ולבקש הכרה בפוסט טראומה.

משם זה יהיה תהליך מול ביטוח לאומי אבל זה יקח זמן.

אה ואני ממשיכה לחפש דירת שותפים ולהפסל. ההורים כבר לוחצים שאצא מהבית והבריאות הנפשית שלי בקרשים. אני בלחץ כי ההורים שלי כבר על הקצה וכל יום מזכירים לי שאני צריכה לצאת

ואת כל זה אני נושאת לבד. וזה נורא קשה.

לא רציתי לעדכן פה כי הרגשתי שסתם מבאס להשאיר פה את כל צרות העולם שלי.

מצד שני, אני גם מרגישה שאני לא יכולה להשאיר פה חלל או להמשיך לכתוב על דברים אם אני לא יכולה לכתוב על דברים משמעותיים שקורים עכשיו בחיי…