ראיתי את הסרטון הזה של סיירה על התאמת חזיה נכונה והוא הזכיר לי כמה היחסים שלי עם החזה שלי מורכבים. בכלל, מערכת היחסים הזו בין אישה לחזה שלה מורכבת לכולנו אבל אף פעם לא מדברים עליה.
כשהתחיל לצמוח לי החזה, לא ממש ידעתי איך להתמודד עם זה. בכל היסוי, הייתה רק שעה אחת מסכנה שבה הסבירו לנו על מחזור וגם שם זה היה עם המון מבוכה בלי הסבר על הורמונים וגדילת הגוף. אני זוכרת כאבים נוראים במשך שנה של גדילת העצמות ובכלל שינוי הגוף. ממש חשבתי שאולי יש לי משהו נוראי ולא היה לי למי לפנות…
בכל מקרה, אם נחזור לעניין החזה, זה היה מלווה בהמון המון בושה.
אמא שלי מצאה גם פה איך לצחוק עלי ואני זוכרת שכנערה היא ירדה על גודל החזה שלי וכמה שהוא גדול. מצפיה בוידאו של סיירה, אני מבינה כמה הגודל שלי כיום שכיח ובכלל, שאז כילדה (בואו, גיל 13 זה עדיין ילדה) עם מידת חזיה B זה לא היה כזה נורא. במקום לאהוב את הגוף והחזה שלי, ממש התביישתי בו ולא ידעתי איך להתנהל עם ה"דבר" הזה. לא היו לי חזיות עד בערך גיל 14 וגם אז, זו לא הייתה מסיבה אלא דרך להסתיר אותו.
במשך שנים התייחסתי לחזיה רק כדרך להסתיר את הפטמות שלי. בכל פעם שרציתי לשים חזיה מגניבה בלי ריפוד או ללכת רק עם גוזיה (שמתברר שהמילה ה"נכונה" והשיקית היום להן היא bralette), חששתי איך יראו את הפטמות שלי מבעד לחולצה (שלא נדבר על אפס התמיכה שהן מספקות לחזה בינוני וגדול).
וכמובן שניסיתי בכל דרך להסתיר את החזה הגדול שלי. בעצם, זה לא בעבר, אלא גם היום. אני לא לובשת מחשופים, חולצות עם פסים לרוחב צריכות להיות בגזרות מאוד מסויומות (ושוב אני נזכרת באמירה אומללה של אמא שלי שאמרה לי כנערה שאני לא יכולה ללבוש חולצות עם פסים כי הן מרחיבות אותי) וגם החזיות שלי הן רפויות וחס וחלילה עם ריפוד, כדי שלא "יבחינו" בגודל החזה שלי.
תמיד קינאתי בנשים האלה שרצות עם טייץ וחזיה. אצלי החזה קופץ וזז ובחזית ספורט ממש רואים חזה וקשה לי נורא להראות אותו ולהיתפס כאובייקט מיני. לפני כמה שנים ניסיתי לאזור אומץ ולצאת לריצה רק עם חזיה. זה החזיק במשך חצי שנה אבל היה חייב להיות בערב ובסביבה שאני לא מכירה. בכנות, אני לא יודעת כמה השלמה זה נתן לי עם החזה שלי אבל היה כיף להרגיש כמו נערה מורדת 😉
היום אני ביחס טוב יותר עם החזה. עדיין לא מעיזה ללכת עם מחשופים אבל אני מאוד אוהבת את הצורה שלו. החזיות שלי מצד שני הן בלי שום קישוט או צבע ואני חושבת שבאמת הגיע הזמן שאשים על עצמי משהו יפה 🙂
מקווה לתקן את זה בביקור הבא בחו"ל (כי בארץ החזיות יקרות בצורה לא נורמלית)
חיים על כוכב אחר 
האמת שזו אחת הסיבות שבגינן אני מזמינה חזיות מחו"ל, כי המחירים בארץ פשוט לא שפויים.
ממליצה לך בלי שום קשר למדוד בארץ ופשוט להזמין את המידה שלך מחנויות בחו"ל שעושות משלוחים לישראל. פערי המחירים תהומיים.
הסיבה שהגעתי לזה הייתה שקניתי 4 חזיות בחנות שהמליצו לי עליה, כל חזיה עלתה משהו כמו 500 ש"ח. וכולן היו מאותו דגם רק צבעים אחרים. אחת מהן לבשתי, היה בלתי נסבל! ואז רציתי להחזיר את האחרות במסגרת 14 יום, ולא איפשרו לי להחזיר את אלה שלא לבשתי.
הרגשתי שזרקתי 2000 ש"ח לפח כי אני לא הייתי מסוגלת ללבוש את החזיות האלה (מי יכולה להסתובב יום שלם עם חזיה שמכאיבה לה?) ואז ביקשתי מידיד טוב שלי שילמד אותי איך לקנות באתרים בחו"ל (אז איביי היה הכתובת העיקרית). ומאז הכל היסטוריה.
ומה שהכי עיצבן אותי זה אחרי שגילתי את המחירים של החזיות האלה בחו"ל, זאת אומרת אותו דגם של אותה חברה עלה לכל היותר 20 אירו ואז את מרגישה גם כמה מנצלים אותך בארץ.
אהבתיאהבתי
לחלוטין
אגב, איך היחסים שלך עם החזה שלך? 🙂
אהבתיאהבתי
האמת דיי בסדר איתו, אם כי כשהייתי בגיל העשרה והוא החליט לצמוח, זה ממש לא היה ככה.
קודם כל הייתי טומבוי, וכשפתאום באמצע החיים צומח חזה (לא קטן), זה היה אחד הדברים היותר מבאסים שיש.
מה גם שלמצוא חזיות במידות גדולות אז בארץ היה הרבה יותר קשה מאשר היום, וכשכל הבנות בגילי (תיכון) לבשו חזיות צבעוניות יפות ומשמחות אני הייתי תקועה עם חזיות בצבעים לבן, צבע גוף ושחור.
עם השנים וההתבגרות זה השתנה, ווהיום זה לא ממש מפריע לי.
אם יש חזיה טובה שמחזיקה כמו שצריך אין כאבי גב או בעיות אחרות בגלל החזה.
אהבתיאהבתי
איזה כיף לך שאת בשלום איתו!
אהבתיאהבתי
דימוי גוף ובעיקר ענייני חזה זה באמת אחד הדברים שאמהות יכולות להרוס בהבל פיהן, זה נורא. לא באופן כל כך בוטה אבל גם אצלי אמא שלי – בעלת החזה הקטן – גרמה לי להרגיש שהחזה שלי גדול מדי ושצריך להסתיר אותו. היא הלבישה אותי בחולצות מכופתרות גבריות שטיפה גדולות עלי כדי ש"זה לא יבלוט". אני מאמינה שהיא חששה שיתקיפו אותי מינית אם איראה נשית או מושכת מדי (כבר בגיל 10, כן?) ובאופן כללי כל ההתייחסות שלה לנשיות ומיניות גרמה לי תמיד להרגיש שזה מלוכלך ומביש ומשהו שצריך לטשטש ולהצניע. אז אני מאד מבינה ללבך. כשאני גדלתי חזה קטן ואף שטוח היה הכי פופולרי (המראה הנערי של טוויגי) , לא היתה אופנה של הגדלות חזה או חזיות פוש-אפ כמו שיש היום כך שגם אני נתקעתי עם הבושה והקושי של שדיים קופצים בזמן פעילות ספורט, ריקודים וכו.
אהבתי את הסרטון הזה שמראה איך, כאשר מתאימים לך את החזייה כמו שצריך, תוכלי להרגיש גם בנוח וגם יפה ובטוחה בעצמך.
אהבתיLiked by 1 person