מועדון האאוטסיידרים

לאחרונה נסעתי עם משלחת מישראל לכנס בחו"ל ונורא חששתי. אני לא ממש מכירה את את הישראלים שנסעו איתי ובמפגש ההכנה שהתקיים לפני שיצאנו, הרגשתי שאני מאוד שונה מהחבר'ה. אני באתי בשביל להכיר אנשים ולשמוע את התכנים בכנס, לעומת היתר שבאים כי מדובר על נסיעה מסובסדת לחו"ל, לעשות שופינג ולצאת למסעדות.

מעבר לכך אני מכלכלת את עצמי די לבד והמחשבה שאצטרך להוציא כסף על שופינג או מסעדות כי לשאר האנשים לא משנה להוציא כסף, הבעיתה אותי. הם התחילו להתכתב בקבוצת הוואטספ על שלל הברים והמסעדות שהם רוצים לצאת אליהם ואני רק ניסיתי לחשוב על חשבון מה זה יבוא אצלי ואיך לא לצאת זקנה ממורמרת לגמרי…

ככל שהנסיעה קרבה, הלחץ גבר והרגשתי שאין לי עם מי לחלוק אותו. ברגע שחלקתי הגיעו תגובות של "מה הבעיה שלך? אז תוציאי קצת יותר" ו"איזה מגניב לך שאת נוסעת לחו"ל" והבנתי שעדיף לשתוק. הפחד הצטבר שם וגדל.

כבר לא הייתי בטוחה שאהנה בכלל מהכנס והרגשתי כפוית טובה שאני תופסת מקום במשלחת (בדיעבד זה היה ממש שטויות ומזל שבאתי כי הם חיפשו נשים למשלחת. היינו רק 4/20)

כמה ימים לפני הנסיעה, לקראת סוף הפגישה עם הפסיכולוגית פלטתי שאני מתה מפחד מהנסיעה לחו"ל. ניתחנו את הסיטואציה והיא אמרה שמותר לי לומר לא. יותר מזה, היא טענה שאנשים שעושים מה שהם רוצים נחשבים למגניבים (סורי פסיכולוגית, לזה אני פחות מסכימה). והיא התחילה להציע לי כל מיני הצעות למוזיאונים כיפים במקום שופינג ואמרה שהמטרה היא שאעשה כיף.

שאלתי אותה איך אני נכנסת למסעדה עם הקבוצה ואומרת שאני לא יכולה להזמין משהו יקר כי אין לי כסף. אני לא רוצה להשמע נואשת וחוץ מזה, גם ככה לא קל לי נפשית שאני לא נמצאת ברווחה כלכלית אז להודות בכך בפני זר ולהתעמת בזה מולי זה לא ממש פשוט… "מה הבעיה? תודיעי מראש שיש לך תקציב מוגדר", הפסיכולוגית אמרה. יצאתי מהפגישה כשאני מרגישה קצת יותר בשליטה ושמותר לי לעמוד על שלי ולומר לא.

ומה קרה בפועל? לא אשקר ואומר שבהרבה מקרים התחמקתי מלהיות עם כולם ולצאת למסעדות או לשופינג. אבל אם שאלו אותי ישירות, לא פחדתי לומר שאני לא יכולה לבוא או שהצעתי דברים שונים לעשות (שאף אחד לא באמת התייחס אליהם ודי זילזלו בכך…).

הייתה מישהי שהתחילה לתחקר שם את המצב הכלכלי שלי, במיוחד אחרי שהבינה שקיבלתי סבסוד נוסף למשלחת ונורא קינאה. זה היה כואב וניסיתי לברוח משם כמה שיותר מהר. אבל סך הכל, אני גאה בעצמי שיצאתי למשלחת והתעמתתי עם הפחד. הבנתי גם שזה בסדר להיות אאוטסיידרית וכנראה שכבר לעולם לא ארגיש חלק מה"מקובלים" וזה בסדר. אני לא יכולה להמשיך ולנסות להדחף לתוך החברה, כמו למשל שעשיתי בצבא (והיה כישלון טוטאלי) כי אין לי כבר כוח להעמיד פנים שאני מישהי אחרת ולעשות דברים שאני שונאת.

אז אני אהיה בגאווה במועדון האאוטסיידריות ואקווה לראות שם עוד פתיתי שלג שיצטרפו אלי. ואולי אפילו אכיר חברים חדשים שם

2 תגובות על ״מועדון האאוטסיידרים״

  1. אי אפשר לצפות מכולם להיות באותה רמה כלכלית ומי שלא מבין זאת – הבעייה אצלו, לא אצלך. שמחה מאד שטסת ושניתנה לך הזדמנות חוות כנס כזה למרות המגבלות הכספיות. וחשוב לזכור שאין שום סיבה להתנהג "כמו כולם". לזכור שאת בדיוק בסדר כמו שאת.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: