פוסט מורטם אקדמי

​שבוע שעבר הייתי צריכה להציג את פרויקט הגמר שלי בקורס באוניברסיטה הנחשבת והכל התפקשש. הלב שלי נשבר ויקח לי זמן לעכל את כל שלבי האבל על החלום שהתפוצץ. בינתיים בשלב העצב – בכיתי במהלך השבוע אבל היום אני מרגישה קצת יותר טוב.​​

אבל נחזור להתחלה וננתח את כל השלבים שהובילו לכישלון. יש לי מספיק ביקורת עצמית גם ככה אז בבקשה לא להוסיף כזו בתגובות.

1. בחירת נושא מחקרי בלי בסיס שכבר עובד – הצוות שלי, שהורכב ממתמטיקאי (נקרא לו א') וממתמטיקאית (נקרא לה ג') רצו לקחת את אחד הנושאים שלמדנו בקורס ולחקור האם ניתן להוסיף שלב באלגוריתם. 

האמת שהשתעשעתי דווקא לקחת נושא מחקרי ולא משהו פרקטי יותר, מתוך תחושה שהצוות שלי עוסק כבר שנה במחקר מתמטי אז מחקר במדעי המחשב יהיה שטויות ואני אצבור עוד ידע. מה שלא לקחתי בחשבון זה שבגלל שלא הייתה שום משמעות לאותו שלב, זה לא מספיק הלהיב אותי (והאמת את כולנו) וזה פגע באמביציה שלנו להצליח. 

בנוסף, לא לקחתי בחשבון שעבור מתמטיקאים מחקר הוא משהו שמבוסס על נוסחאות והוכחה על גבי הוכחה. במדעי המחשב, לפחות כשכותבים אלגוריתם וצריך לממש משהו פרקטי, זה מתבסס הרבה על ניסוי וטעיה. הצוות שלי השתגע מזה וזה רק החריף את חוסר המוטיבציה. במיוחד כשדברים לא עבדו ולא היה ברור מדוע.

2. חוסר תקשורת – בהתחלה הבהרתי שהתקשורת חשובה אבל תו"כ נתתי לה להתמסמס. לא היינו מספיק אמיצים כדי לעמוד מול הכישלונות ולומר: זה לא עובד, בואו ניקח כיוון אחר. התברברנו כל אחד במקום שלו ולא היה אכפת לנו שכל אחד טובע. חברי הצוות זיזלו בשאלות שלי (ג' גם הסבירה לי בבוקר של ההגשה שהשאלות שלי היו בזבוז של זמן) ולי לא היה אומץ וכוח להתחיל להתווכח ולהסביר למה חשוב לי להבין. 

בנוסף, א' היה גם די מעופף והיה אמור להתבסס על התוצרים שהפקתי אבל הוא לא היה זמין והתעלם ממני ולא שמתי גבול והבהרתי שהמצב לא יכול להמשך כך. הרגשתי שאין לנו שפה משותפת

3. חוסר בעדכון באופן קבוע – א' ניסה להתחמק מעדכון כי לא עבד לנו דבר לאורך הדרך אז הוא טען שאין מה לעדכן. בדיעבד, אני חושבת שדווקא היה נכון לדבר על מה לא עובד, לנתח למה זה קורה והאם יש טעם להמשיך באותו כיוון

4. לקחת פרוייקט גדול שמכיל מספר שיטות – לפרוייקט היה לנו בסך הכל חודש וקצת. אנחנו הלכנו על ניסוי של מספר אלמנטים שונים להוספה לאלגוריתם ובסוף לא הספקנו לממש אף שיטה במלואה וכמובן שלא היו לנו תוצרים. בדיעבד היה צריך להתחיל משיטה אחת, לממש את כולה במלואה ורק אם היה זמן, להמשיך לעוד שיטה

5. לשים את עצמי בצד – יום לפני ההגשה ג' הודיעה שהיא לא רוצה שנשתתף בכתיבת מאמר הסיכום ובהצגה. היא תוסיף את השמות שלנו אבל היא לא מוכנה להוציא משהו שהיא לא כתבה בעצמה. ידעתי שזה לא הזמן הנכון להתווכח והיא אמרה שהיא תתן לנו לעבור על המסמך לפני ההגשה. בסופו של דבר היא לא נתנה לנו לעבור על המסמך וגם הגישה אותו באיחור. מה שכמובן פגע מאוד בציון. אבל זה לא נגמר פה. בהצגת הפרוייקט היא השמיטה את כל החלק שלי ושל א'. שברון לב כבר הזכרתי?

אז אומנם החלק שלנו באמת לא עבד אבל למה לא להזכיר את השלבים של הביצוע שלו, לדבר על הקשיים ולומר שבסוף במבחן התוצאה זה לא עבד? הרי מראש לא ידענו מה תהיה ההשלכה….

בסמסטר הבא יש לי סמינר שצריך להציג ולדבר על מאמר בקבוצה. אני רק מתפללת שהיא תהיה חוויה מתקנת לשברון הלב בקורס ששמתי בו את הלב והנשמה שלי

7 תגובות על ״פוסט מורטם אקדמי״

  1. הניתוח שלך את שלבי הכשלון מעולה ומצביע על דרכי פתרון ושיפור, אם לא לעכשיו אז לעתיד. וכמו שכתבו לך קודמותיי -0 אל תתני לזה לייאש אותך. בהצלחה בסמסטר הבא, והיא תבוא!

    אהבתי

    1. הקורס הזה היה בבת עיני וחשבתי שיתן לי תקווה ויראה לי שהאקדמיה אולי זה כן המקום עבורי. מקווה מאוד שסמסטר הבא יהיה טוב יותר. תודה אריק

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: