בינתיים

אז אני כבר חודשיים בתוך הטיפול הפסיכולוגי ואני לא חושבת שאכתוב עליו הרבה כי אני כותבת ומעבדת אירועים בדר"כ אחרי שהם מסתיימים אבל אולי זה ישתנה. נראה.

מה שכן, הטיפול הזה מפרק אותי לרסיסים. אני נכנסת ובוכה בערך בכל שבוע. שבוע שעבר זה הגיע לבכי לכל אורך הפגישה. זה התחיל ממשהו מודע ואחרי 20 דקות של בכי הרגשתי שנשבר אצלי המנגנון שעוצר את הרגשות ופשוט לא יכולתי לעצור את העצב והההבנה כמה הילדות שלי הייתה קשה (והפסיכולוג אמר שאני למעשה לא מעבדת בשלב הפוסט טראומה אלא בעוד הטראומה קורית כי אני עדיין מחוברת בקשרים להורים שלי)

בכלל, ההבנה הזו שבאמת היו לי חיים לא קלים עם אבא אלים פיזית ואמא שמתעללת בי נפשית ושאני לא סתם מדמיינת את זה. עצם זה שיושב מולי בנאדם שמקשיב ומאמין לך, משהו שאף פעם לא היה לי – לא במערכת החינוך ואפילו לא בארגונים שאמורים לטפל באלימות. לשפוך הכל החוצה כואב נורא. וגם להבין שזו לא אשמתך. שאת בסה"כ היית ילדה.

והכי חשוב – זה שההורים שלך אמרו לך שאת הכישלון, ושלהם הייתה ילדות קשה אז זה עובר הלאה, פשוט לא נכון. ושאת ממש לא חייבת גם להיות בנאדם אלים (ואני מודה שזה מעורר שם הדים לכך שאולי בעתיד אמהות זה משהו שכן יוכל להתאים לי. עד עכשיו פסלתי את הרעיון מכל מיני סיבות, שאחת מהן הייתה שקיבלתי את המסר מאמא שלי שמי שגדל במשפחה אלימה יהיה אלים בעצמו…)

אז ביקשתי מהפסיכולוג לבוא רק אחת לשבועיים והוא אמר שזה פחות מקובל אבל שהוא מסכים לנסות ומקסימום נתגבר בהמשך. אני בכל מקרה לא מסוגלת נפשית לעמוד בתדירות גבוהה יותר. הפגישות גורמות לי להיות הרבה יותר רגישה ואני מנסה להחזיק את כל החלקים בכוח לא להתפרק ועם משרה כמעט מלאה ולימודים אינטנסיביים זה לא פשוט

הטיפול מחולל בתוכי שינוי גדול ואני כבר מתחילה להסתכל על דברים אחרת. אני רק מקווה שהוא יחזק אותי לטווח הארוך ולא ישבור שם משהו שיגרום לי דווקא להכנס לתוך העצב בקלות…

15 תגובות על ״בינתיים״

  1. אני רק מנסה לשאול שאלה שעלתה לי לראש תוך כדי הקריאה – היתכן שעכשיו, כשסוף סוף נתת אמון בטיפול, אולי בגלל זה דווקא עכשיו את מפחדת שהוא יהרע לך, דווקא בגלל מה שחווית בילדות? אולי דווקא בגלל שבתור ילדה נתת אמון בהורים שלך וכשהראית להם את הרגשות האמתיים שלך התוצאה הייתה שנחשפת לאלימות (פיזית או מילולית) ולכן למדת – אסור לתת אמון באף אחד. וכשכבר סוף סוף נתת אמון בטיפול עכשיו, אולי הראש עדיין נלחם בשאריות הכוחות האחרונים שלו – להתרחק, ומהר. עלול לבוא גל גדול שיהרוס את הכל.
    יכול להיות שגם כל מה שכתבתי כאן הוא סתם מוגזם, איני מכלילה את כל הסיבות להפחית בטיפולים עם הפסיכולוג דווקא בסיבה שרשמתי למעלה, אלא רק זרקתי לך נקודה למחשבה.
    אני בטוחה שאת גם מאוד עייפה. זה לא קל גם לעבוד במשרה מלאה וגם ללמוד. תמיד תקשיבי לקולות הפנימיים שלך ואם את מרגישה שיותר מדי לך, תורידי איפה שאפשר. לפעמים כל כך חשוב להיות עדינים עם עצמנו.
    מתנצלת אם התגובה יצאה מעט מבולגנת.

    Liked by 1 person

    1. זה אולי חלק מזה. הבעיה היותר גדולה שלי היא שאני לא יודעת לומר לא ולשים גבולות, אז הוא יכול לדעת בדברים שאני לא באמת רוצה לדבר עליהם (או כמו לפני שבועיים שהוא שאל אותי אם קר לי כי ישבתי מכווצת כי כל כך לי לדבר שפשוט עניתי כן ולא אמרתי שאני מכווצת כי קשה לי לדבר…)

      אז אני מקווה ללמוד לשים גבולות ולא לפחד שמיד ינטשו אותי אם אומר לא

      Liked by 2 אנשים

  2. יקרה, אני מתחברת מאד מאד לשאלתה של רפרפית כאן למעלה. טיפול פסיכולוגי הוא אכן מטלטל ואכן מעלה אל פני השטח את הדברים שעד כה הדחקנו עמוק, ולכן הרגישות גוברת וסף ההכלה יורד, ובין טיפול לטיפול את מסתובבת עם כל הרגשות האלה חשופים ואת מרגישה פגיעה ורוצה לשמור על עצמך. זה באמת ככה ואני לגמרי מבינה, וצדקה גם רפרפית כשתהתה האם יש לך חשש טבעי מהפסיכולוג שגם הוא לכאורה דמות הורית שאמורה להיות מיטיבה ואת חוששת ש"יתהפך" עלייך כמו שהורייך עשו כל השנים.
    מה שאני מציעה, בעדינות, ואת כמובן לא חייבת – הוא בפעם הבאה שאת אצלו לדבר איתו בדיוק על זה. אין לו דרך לדעת איך השאלות שלו והמילים שלו נוגעות בך ופוגעות בך במקומות הכי רגישים והכי כואבים. את יכולה לספר לו. את יכולה לכוון אותו. את יכולה לומר לו איך ישבת מכווצת מרוב שהיה לך קשה. את יכולה לומר לו שבין טיפול לטיפול קשה לך, ולבקש שיעזור לך עם זה. דווקא בתקופה כזאת שאת נוגעת לראשונה בדברים כל כך כואבים וקשים, זה לא הזמן לדעתי להיפגש איתו פחות אלא אולי אפילו יותר. פעמיים בשבוע – שיהיה פחות זמן בין מפגש למפגש – פחות זמן של להסתובב עם ה"קצוות החשופים" האלה. לא יודעת, בכל מקרה הוא חייב לדעת כמה קשה לך ואני מאמינה שהוא יכול למצוא דרך לעזור לך.
    לגבי האלימות – זה נכון שמי שלא עושה עבודה עצמית (כפי שאת עושה) באופן אוטומטי עלול להמשיך את מעגל האלימות בעצמו. הורייך לא עשו שום עבודה עצמית כזאת, לא הלכו לטיפול ולא ניסו לעצור את המעגל. את עושה את זה, ועל כך מגיעה לך כל ההערכה שבעולם. את תוכלי להיות זאת שעצרה את מעגל האלימות וילדייך לא יצטרכו לסבול מזה. את גם תוכלי – עם טיפול נכון – לשנות את היחס שלך אל הורייך, כך שתוכלי בסופו של דבר להיות איתם בקשר אבל לא להיות נתונה לאלימות שלהם. להבהיר להם "עד כאן" באופן הכי רגוע והכי נחרץ. אבל את עוד רק בהתחלה וזה הזמן הכי קשה, רגשית, וטוב שאת בוכה, טוב שדבר עולים, טוב שדברים מדוברים סוף סוף ואת מטפלת בעצמך. ממש ממש גאה בך ולמרות שקשה מאד – את עושה זאת. את עוברת עכשיו דרך זה, כדי לצאת בסופו של דבר מחוזקת יותר בצד השני. חיבוק חזק

    Liked by 1 person

  3. כל כך טוב שמישהו מקשיב לכך ואת יכולה להתנקות ולהוריד מעל כתפיך משקל כבד.
    דווקא האינטנסיביות יכולה להיות טובה, אך המחירים יקרים. נסי אולי לקבל השתתפות מקופת החולים לה את משתייכת.
    מאחלת לך הצלחה.

    Liked by 1 person

    1. בינתיים אני לא רוצה לעבור למטפל אחר כך שהטיפול הפרטי ישאר. אבל זה לא העניין של הכסף, אני פשוט לא מסוגלת לבכות כל כך הרבה ולהשאר בחיים. אני חייבת קצת מרווח נשימה בין הפגישות כדי לאסוף את השברים ולהכנס לתוך הפצע שוב כאשר יש בי קצת כוח

      אהבתי

  4. לפעמים עדיף באמת לא לכתוב על הטיפול אלא לתת לדברים לשקוע באופן הכי נכון לך. הייתה לי מרצה שקראה לזמן שבין הפגישות "הבצק שבין העוגיות" וזה נראה לי מאד מתאים לפעמים 🙂
    ובכלל, טיפול בעצמך הוא המתנה הכי טובה שאת יכולה לעשות בשבילך. לפעמים זה יהיה כואב, לפעמים בלתי נסבל אבל תמיד תהיה לך את האמת הפנימית שלך.

    Liked by 1 person

  5. יש דברים שאת צריכה לעבד בינך לבין עצמך. תהליכים שרק את באמת מבינה שהם עוברים עלייך.
    טיפול בסופו של דבר הוא גם משהו שמעצים אותך, הוא נותן לך כלים להתמודד עם דברים שקרו בעבר שלך, ומהמקום הזה את יכולה לצמוח.
    נכון שיש הרבה דברים כואבים בזה, בכל זאת טיפול נועד כדי לטפל בנקודות הרגישות, הכואבות, אלה שמפריעות לנו במקום מסויים (לפעמים גם מפריעות לנו להתקדם ולעשות דברים בחיים).
    יכולה להבין את הצורך שלך לרווח את הפגישות, זה לא כל להתפרק ולאסוף את השברים בכל פעם מחדש ועוד שזה קורה כל שבוע.

    אני לא חושבת שילדים להורים אלימים יצאו בהכרח אלימים. זה מאוד תלוי בעבודה עצמית (לפעמים דרך טיפול ולפעמים לבד) כדי לצאת אחרים.
    זה הכי קל לבחור בדרך הקלה יותר, לא להתמודד, ולתת "תירוץ" למה זה כביכול בסדר.

    Liked by 1 person

    1. האמת שיש הרבה דברים חורקים אצל הפסיכולוג שעם הזמן אני מבינה שפחות מתאימים לי (ואולי לא חייבים לבכות בכל פעם). הפעם האחרונה, שכתבתי עליה פה, שברה אותי ושוב החזירה אותי למצב שהעצב מתחיל לשטוף אותי באמצע היום. החברים הקרובים ששומעים יותר פרטים, אומרים לי שאני צריכה לחפש מישהו אחר אבל אני כל כך עייפה ומפחדת שלהפתח מחדש מול מישהו זר יהיה יותר מעייף שבאיזשהו מקום אני משאירה את המצב על כנו…. כנראה שבקרוב אחליף פסיכולוג…
      אבל כמו שאמרת- הרבה מהטיפול מגיע מתוכי. העיבוד הפנימי שלי. אז עצם זה שבכלל התחלתי טיפול, פתח בי משהו שמבחין במציאות וגורם לשינוי. גם אם אתנתק מהפסיכולוג השינוי יקרה, פשוט הרבה יותר לאט…

      אהבתי

      1. אני בעד שתעשי מה שטוב עבורך.
        הטיפול הפסיכולוגי גורם לך להתמודד עם דברים שלא היית צריכה להתמודד איתם ברמה היומיומית, וזה מחזיר אותך לתקופות פחות טובות בחיים שלך.
        בכל זאת טיפול נועד כדי לטפל בבעיות שיש לנו לא בדברים שטובים לנו.
        מאידך יכול מאוד להיות שהפסיכולוג הספציפי שאת הולכת אליו פחות מתאים לך, למרות שנראה ממה שאת מספרת שאת עוברת תהליך מעצים. הוא מאוד מכאיב לך, ובעצם שובר אותך לרסיסים בכל פעם מחדש. ואחרי כל פעם מחדש את צריכה להרכיב את עצמך ולחזור לחיים האמיתיים כאילו כלום.
        אני לגמרי מבינה את הקושי והבעייתיות בזה.
        האם יצא לך לדבר עם הפסיכולוג על זה? על זה שקשה לך עם ההתמודדות הזאת של מה שזה עושה לך.
        ברור שזה חלק מהטיפול, אבל זה לא חייב לקרות כל שבוע (או בכל פגישה).

        Liked by 1 person

        1. אמרתי לו שאני רוצה לרווח את הפגישות כי קשה לי לבכות כ"כ הרבה ולהתפרק ואני לא בטוחה שהוא הבין (וכאן נמצאת הבעיה. הוא לא ממש אמפתי).

          אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: