וכתתו חרבותן לאתים

סבתא  שואלת אותי איך בעבודה שלי ואני מספרת לה שזה מעייף – שלוקח לי שעה להגיע ושעה לחזור והיא יורה: טוב, את צריכה ללמוד לנהוג. אני עונה שבאוטו לא בטוח יהיה מהיר יותר, אבל חושבת לעצמי- כמה מהר היא מבקרת, בלי להבין את המשמעות הכספית והזמן שזה יקח לי…

סבתא שלי היא בנאדם ביקורתי. מאוד.

אמא שלי גם. רק שאמא שלי הרבה יותר קרובה ולכן הרבה יותר מכאיבה. חוץ מזה, אני הכר הנוח להפיל עליו עצבים במשפחה ובגלל שאני לא יודעת להתנגד, זה יוצא win-win situation…

אני שמה לב שגם אני לפעמים ישר נוטה לחפש מה לא בסדר.

שבוע שעבר למשל, הבוס הגדול סיפר לי שהבן שלו התחיל ללמוד לנגן על גיטרה. במקום לומר "יו איזה מגניב", אני חושבת- נו, אחלה דרך להשיג בחורות. חבר טוב מספר לי שהבחורות חותכות איתו אחרי דייט מוצלח ואני אומרת לו: בוא נשחזר מה קרה בדייט ונבין איפה הבעיה במקום רגע להיות שם ברגע ולשאול את השאלה הכ"כ אישית: ואיך אתה מרגיש עכשיו?

אני יודעת שיש בי אמפתיה הרבה יותר גדולה מדורות הנשים הקודמות במשפחה. עכשיו רק נשאר לעבוד על המודעות כלפי המשפט הראשון שיוצא מהפה…

5 תגובות על ״וכתתו חרבותן לאתים״

  1. המורה שלי לאימון תמיד אומרת שילדים שותים את המים באקווריום של הוריהם. כך אמך שתתה את המים באקווריום של סבתא לך, כך את שתית את המים באקווריום של הורייך. כמה שנסבול בבית מהתנהגותם ויחסם של ההורים, בלית ברירה אנחנו "בולעים" אותם ונושאים אותם ואת התגובות האוטומטיות שלהם בתוכנו. גם כשאנחנו עושים את ההיפך מהם – זה בעצם עדיין קשור אליהם, כי זה ביחס אליהם. את הצעד הראשון לכיוון החופש שלך לבחור מי להיות ואיך להגיב – כבר עשית בכך שנהיית מודעת לכך. מודעת לתגובות שלך, מודעת למשפט הראשון שנפלט לך מהפה. זה בעצם הצעד הכי חשוב. המשיכי כך להתבונן על עצמך, להכיר את עצמך ,להתקרב לעצמך – זהי את האוטומטים שלך שלא משרתים אותך ומגבילים אותך, ולאט ובעדינות ובהדרגה שחררי מה שאת יכולה ופני מקום להתנהגות חדשה, לתגובות חדשות, שיתנו לך חופש אמיתי להיות מי שאת באמת. מי שאת בוחרת להיות. בהצלחה 🙂

    Liked by 1 person

    1. איזה כיף לקבל תגובה כזו. את הפוסט גנזתי חצי שעה אחרי שפורסם כי הרגשתי שהוא מוציא אותי רע ובסוף החלטתי להחזיר אותו כי זה תהליך ובמציאות זה יותר מורכב ממה שזה נכתב.
      המודעות היא בהחלט שלב ראשון (וגם לדעת לסלוח לעצמי). אבל ללמוד איך להגיב ומה לומר יקח זמן. מזל שאני כאן כדי לתקן את זה 😉

      אהבתי

  2. כשאנחנו מודעים לעצמנו הרבה יותר קל לעבוד על מה שמפריע לנו. מודעות עצמית זאת אחלה התחלה. אבל אל תהיי קשה עם עצמך. בסופו של שבר אנחנו התוצר של ההורים שלנו אם נרצה או לא נרצה… אז אנחנו כמוהם בלי להתכוון כי ככה לימדו אותנו. אפשר לשנות את זה.

    Liked by 1 person

    1. כמעט גנזתי את הפוסט בגלל שהרגשתי שאני קצת קשה עם עצמי כי בסה"כ אני יחסית בסדר… אבל כן, אני מקווה להשתנות (מי רוצה להיות כמו ההורים שלו?? 😉 )

      אהבתי

  3. יש כל מיני התנהגויות שירשנו מההורים שלנו גם אם לא רצינו בהם.
    בתקופה שגרתי לבד, למדתי כמה קווי דימיון ודברים משותפים יש ביני לבין אבא שלי (בלי שום קשר אני מאוד דומה לצד שלו במשפחה).
    יש דברים שאנחנו יכולים לעבוד עליהם, ואז להשתפר ולא להשאיר את המצב כמו שהוא
    זה דורש לא מעט עבודה עצמית, אבל לדעתי שווה את התוצאה הסופית

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s