שיט, נראה לי שאני מתאהבת

בשבוע הראשון לקורס שלי בתואר השני, אחד הבחורים שאל בקבוצת הוואטספ אם מישהו רוצה לעבור על החומר יחד. ברור שמיד קפצתי על המציאה ועניתי לו שאשמח. הוא אמר שיעדכן אותי ובהמשך באמת נוצרה קבוצת למידה וקבענו להפגש בזום. הוא רצה להקליט את המפגשים ואפילו ביקש רשות מראש ועניתי בכנות שלי פחות להיו מוקלטת כשאני לא מכירה את האנשים ולא רוצה שכל השאלות ה"טיפשיות" שלי יופצו הלאה. הוא אמר שמבחינתו הוא מוכן לחתוך אח"כ את השאלות שלי אבל "אני מעדיף לא להקליט אם זה מפריע לך אפילו קצת"

עניתי שלפחות לפעם הראשונה, זה פחות מתאים לי אבל להמשך אפשר לראות. וזה מה שהוא ענה: "100%. בלי לחץ בכלל. נעשה מה שמרגיש לך נח גם בפעמים הבאות, לא משנה לא משנה באיזו הרצאה נהיה"

בשיחת הזום הוא היה כל כך מתחשב והקפיד לתת מקום שווה לכולם. הוא אפילו שם לב שאחת מהמשתתפות כמעט לא אמרה כלום ופנה אליה כדי לשאול אם הכל בסדר והיא תרצה להוסיף משהו. הרגישות שלו הדהימה אותי – כמה אנחנו רואים בקרב ישראלים הבעת רגישות לסביבה? ועוד בקרב גברים?? אז החלטתי לשלוח לו הודעת וואטספ וכתבתי שהרגישות שלו מקסימה בעיני ולא מובנת מאליה.

הוא הודה לי והוא אמר שנשמע שאני בחורה מעניינת ושישמח לדבר איתי בהמשך. החלטתי לאזור אומץ ולהזמין אותו לדייט לבירה. הוא אמר שהוא עדיין לא מחוסן ותקע ברקס. לי האמת לא שינה, הרי ממילא כולנו עם מסיכות ואני בכלל מחוסנת, אבל הרגשתי שלו זה חשוב אז ביקשתי שיעדכן אותי כשיחוסן וקיוויתי שלא מדובר בתירוץ כדי לומר לי שהוא פחות בקטע.

מפה לשם, המשכנו לדבר לאורך השבועות ובאחת הפעמים זרקתי בדיחה לאוויר. רק שאז הסתבר לי שהבחור לא קולט בדיחות. הוא אספרגרי, או בלשון התקנית היום- על הרצף האוטיסטי.

ואם זה לא מספיק, הבחור גאון- הוא התחיל תואר ראשון בגיל 16, סיים אותו כעבור 3 שנים וכיום משרת בקבע כמתכנת. אה, והוא קטן ממני. בשבע שנים.

לקחתי נשימה עמוקה וחשבתי האם משהו מכל זה באמת מפריע לי וצריך לקחת צעד אחורה.

זה שהוא על הרצף, לא באמת אומר לי כלום. התקשורת בינינו בהודעות עובדת ואני לא מרגישה שאוכל להעריך את זה עד שאפגוש אותו במציאות. מה גם שהתקשורת הישירה בינינו, בלי רמזים מיותרים או מריחות, שובות את ליבי. מה שכן, זה שהוא כ"כ קטן ממני זה פקטור. ולמען האמת מה שמרתיע אותי שהוא לא ירצה להיות איתי בגלל שאני כ"כ "זקנה" ברגע שיבין את זה…

החלטתי לזרום ולראות מה יקרה.

מאז בכל פעם שאני זורקת בדיחה אני כותבת לידה טריגר: בדיחה! מה שמשעשע אותי וגורם לו להגיב ב"חחח"

שבוע שעבר הוא הודיע לי שהוא מחוסן ומחר יש לי איתו דייט. האמת שהלב שלי מפרפר מהתרגשות ואני ממש מקווה שיהיה טוב