איך נראה עוני

אני מגיעה להתנדבות השבועית באריזת חבילות למשפחות נזקקות ("אל תגידי נזקק", יטיחו בי בארגון, "תגידי נתמך") והפעם צריך אותי בחלוקת ירקות לכל הארגזים. אני מתחילה עם 20 קילוגרמים של שומרים ודואגת לשים שומר אחד בכל ארגז. אני עוברת לירק הבא ורואה זוקיני צהוב ויפיפה. אני זורקת לחבר להתנדבות- "וואוו, איזה כיף למשפחות שהן מקבלות כאלה ירקות. אני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות זוקיני" והוא צוחק

ופתאום אני מרגישה שזה נופל עלי – רגע, אם אני עוקבת אחרי כל הוצאה שלי וקונה רק מה שהכרחי אני נחשבת לעניה? ואם אני צריכה סיבה מיוחדת כדי לקנות פירות או אפילו ירקות שהן לא עגבניה, מלפפון וגזר?

טכנית אני יכולה לקנות קישוא, יש לי חיסכון גדול בצד, יש לי כסף בעו"ש אבל אני גם יודעת שהמחיר שלו הוא פי שניים ממלפפון ולטווח הרחוק כדאי לי להשאיר את הכסף הזה לדברים חשובים יותר. נופלת עלי המחשבה העגמומית של האם זה ישתנה בהמשך ואקנה בכיף גם ירקות שפשוט בא לי? בכל פעם שאני עוברת במעדניה בסופר, אני מרגישה קווץ' בלב שיש לי מגוון מצומצם שממנו אני יכולה לקנות גבינה, אלה שהן עד שישה שקלים למאה גרם.

בהמשך המשמרת אני אורזת את כל המשלוחים ומתחילה לשנע אותם למשפחות. ואז אני מבינה שיש עניה ויש עניה.

אני מגיעה לאיזור תעשיה, מוסכים מכל עבר ואני מחפשת את הבית של האישה שאמורה להגיע אליה חבילה. אני מוצאת בין המוסכים צריפון קטן שכאילו השתחל לאיזור לא שלו ומשאירה שם ארגז לקשישה מבריה"מ שגרה בו. אני ממשיכה לבית הבא ומגיעה לבניין מוזנח ועולה שתי קומות ברגל עם האריזה הכבדה בידיים. אני דופקת בדלת ופותחת לי אישה שחורה והבן הקטן שלה מציץ מאחורה מחופש לשוטר. המפגש האינטימי הזה קשה לשני הצדדים ואני לא רוצה להראות שום רגשי רחמים אז אני מאחלת פורים שמח, לא בטוחה אם בכלל זו הברכה הנכונה, ויוצאת משם מהר. אני ממשיכה הלאה לעוד בניין ורואה שני אחים בני 5 ו-7 מסתכלים דרך החלון החוצה ושואלים אם הבאנו להם משהו. אני שואלת איזו דירה הם והם עונים ביחד באושר: דירה 8!

אני עונה בעצב שאנחנו לדירה 4 ואני נכנסת עם הארגז פנימה לבניין ומוסרת את הארגז. שני האחים יורדים מטה במדרגות ושואלים אותי "נו, אז יש לנו משהו? אולי בטעות שכחתם משהו בשבילנו באוטו?" ולכי תסבירי להם שהכל מדוד וספור. אז אנחנו שואלות מה הטלפון של אמא שלהם ומעבירות אותו הלאה להנהלה.

בהמשך היום אקבל מענה של "אין לנו תקציבים כעת לעוד משפחות"

4 מחשבות על “איך נראה עוני

  1. לגמרי לא מובן מאליו שאת מתנדבת, וכל הכבוד לך על כך.
    שאלת כמה שאלות לא פשוטות כאן.
    את צודקת שיש עוני ויש עוני.
    וזה גם נכון שכל ארגוני הצדקה האלה – כמה שהם עושים טוב – הם עדיין לא מצליחים לעזור לכל מי שזקוק לכך. וכמה עצוב ומקומם שלא המדינה היא זו שדואגת להם.
    אני מאחלת לך שיום אחד בקרוב לא תצטרכי לחשב האם את יכולה להרשות לעצמך לקנות קישואים או רק עגבניות ומלפפונים, אבל שגם אז תחשבי אם את באמת רוצה ואם את באמת צריכה, ולא תרגישי צורך לבזבז סתם.

    Liked by 1 person

  2. תבורכי, ותמיד שתהיי בצד הנותן.
    היי שמחה בחלקך ואם תשאלי אותי לדעתי, מה הכי טעים לך"? תתפלאי שאשיב לחם טרי עם עגבניה וזיתים, אפילו בלי חמאה, עם מרגרינה, רחמנא ליצלן. 🙂

    אהבתי

    • מרגרינה זה באמת רחמנא ליצלן 😉 יש בי קנאה גדולה באנשים שנכנסים לסופר וקונים מה שהם רוצים, בלי לתת חשבון. אני מקווה שיום אחד תחושת החופש הזו תגיע גם אלי

      אהבתי

  3. המשפחות העניות באמת הן אלה שחיות בעוני גמור שבאמת אין להן כסף לאוכל במקרר.
    הן משפחות שאם תיכנסי אליהן הבייתה לא תביני איך הם חיים כך.

    מאידך יש משפחות אחרות עניות, אבל את לא תחשבי שהן עניות כי הם גרים בבתים נורמלים, ובתוך הבית יש הכל והמקרר תמיד מלא, אבל בבנק יש מינוס והלוואות מפה עד הודעה חדשה.

    אני באופן אישי תמיד מסתכלת על המחירים בסופר.
    אני לא חושבת שזה נכון לחיות בלי חשבון, כי את אף פעם לא יודעת אם המצב הנוכחי יישאר כמו שהוא.
    יש מותרות ויש מותרות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s