חרדים לשבת

עוד שישי הגיע וזה אומר עוד הזדמנות לגלות בית כנסת בשכונה. הפעם אני מחליטה ללכת לאחד קרוב שנמצא מספר רחובות מעלי. אני מגיעה לפתח הבניין ורואה גברים חרדים מתפללים בחוץ. אני לא ממש מבינה מה הקשר שלהם לשכונה שלי אבל מחליטה להצטרף. אני האישה היחידה וזה קצת צובט מבפנים

אחד הגברים ניגש אלי ואני שואלת אם יש סידור. הוא אומר לי בטח, בואי איתי. אני נכנסת למבנה וקולטת שתי נשים מבוגרות, אחת חרדית והשניה נראית חילונית, משוחחות ומרגישה שאולי אני לא לבד. הגבר נותן לי את הסידור, פותח בעמוד הרלוונטי (שבהמשך הסתבר לי שלא היה העמוד הנכון) ואומר לי- את יכולה להתפלל פה, בפנים. אני עונה שבפנים לא שומעים את התפילה ואני מעדיפה להתפלל בחוץ והוא עומד שם נבוך וממלמל "אוקי, בסדר" ועוזב אותי.

אני יוצאת החוצה, לוקחת כיסא ויושבת בצד השני. כל הגברים בתוך הסוכה ואני בקושי שומעת אבל מחליטה שזה גם המקום שלי ומצטרפת לשירה של קבלת השבת.

מתחיל להחשיך ולאט לאט מטפטפות פנימה עוד נשים, כולן חרדיות. אני קצת המומה לראות שהילדות שלהן, בנות 8-9 מכוסות מכף רגל ועד ראש, כולל גרביונים אטומים. אותו ליל שבת היה חם נורא ואני מרחמת קצת על הילדות, הנשים ובכלל החברה החרדית אבל גם מבינה שזה לא המקום שלי. אני פה רק כאורחת.

אני קולטת שהנשים באו לפטפט בינן ופחות בשביל התפילה וחושבת לעצמי- "נו, זה בית כנסת אמיתי!" 😉 מדי פעם אחת מהן אומרת, רגע, בואו נתפלל, אבל אחרי מזמור אחד הן חוזרות לדבר ולהתעדכן ואני חושבת כמה יפה לראות מבחוץ איך קהילה נוצרת וכמה אכפת להן אחת מהשניה.

לקראת הסוף, החום והעייפות של הסופ"ש מכריעים אותו ואני מחליטה לחתוך הביתה. בדרך אני מהרהרת על החוויה שהייתה לי. אמנם זה לא המקום שלי אבל לא הרגשתי שאף אחת ואחד ניסה לכפות עלי משהו. כולם שם פחות או יותר קיבלו את המקום שלי ואף אחד לא השתיק אותי כששרתי את "לכה דודי" ושאר זמירות שבת. ואני חושבת לעצמי- איזה מזל שגם הם נמצאים בשכונה שלי

5 מחשבות על “חרדים לשבת

  1. הרבה שלווה פסטואלית משתמעת לי מהפוסט הזה. ערב שבת נעים ומחבק. גם בקרב זרים גמורים. גם בתוך קהילה לכאורה סגורה. זה מאד משמח לדעת שיש קהילות כאלה ועוד כל כל קרוב אלייך
    נשמע שהמעבר לדירה עושה לך טוב
    שמחה שעדכנת

    אהבתי

    • זה רק נראה ככה, אני פשוט מקנאה בפוסטים פה של שלווה והחלטתי בינתיים לכתוב רק על זה. פוסטים על השותפה שמאמללת אותי אולי יגיעו בעתיד. יקח לי זמן להתבשל עם המחשבות

      אהבתי

  2. אוהבת את נקודת המבט שלך. המון קבלה של האחר, יכולת להשתלב, לראות את הטוב. בעיקרון בית כנסת הוא אכן מקום מפגש של ה(א)נשים, והשיח עם אלוהים הרי יכול להתקיים לבד. לכן הוא נקרא בית כנסת, מקום התכנסות. מעניין אם תגיעי לשם שוב.

    Liked by 1 person

    • אני משתדלת 🙂 אנשים הם דבר מרתק בעיני, במיוחד כאלה ששונים ממני ואני תמיד אנסה לראות מה אפשר ללמוד מהם. לגבי בית כנסת כמקום התכנסות ומפגש, יש על כך מחלוקת: יהיו את אלה שיעשו לך ששששש ויתייחסו למקום ביראה וכמקום סגפני ויהיו את אלה שיבואו בשביל להתקשקש ולרכל.
      ואגב, איכשהו אצל הנשים תמיד פחות יתפללו ויותר ידברו. אולי זה בגלל שלנו יותר קל להפתח ולדבר. אבל אני גם חושבת שכחברה, אנחנו יותר מחשיבים את התפילה של הגבר מאשר של האישה (בואי למשל נראה איפה הבמה וארון הקודש נמצאים בדר"כ בבתי כנסת..) ומחלחלים את המסר הזה הלאה. אז נשים גם פחות מרגישות קשר לתפילה (מה הקשר למשל בינן לקורבנות?…)

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s