ים כחול ושמים

אמא שלי מאז ומעולם לא ממש תמכה בי. אני זוכרת ישיבת מורים בכיתה י"א שהמחנכת שאלה את אמא שלי על דבר טוב בי ואמא שלי ממש נתקעה שם ולא היה לה משהו לומר.

לאמא שלי יש גם התקפי ביקורות כלפי שבאים בגלים. פעם בחודש-חודשיים יש שבוע שלם בו היא תוקפת אותי במילותיה מהרגע שאני יוצאת מהחדר בבוקר ועד לרגע שאני חוזרת בערב. "בגיל שלך כבר הייתי נשואה", "כמה זמן לוקח לך לעשות תואר", "למה את לא מוצאת כבר עבודה" ועוד משפטים בסגנון שרק מקטינים אותי. אני יודעת שמדובר על קרב אבוד מראש ושאין טעם לענות או להסביר כי התגובה תהיה מטר של חיצי תרעלה ומשפטים נבזיים. הטקטיקה שלי היא להתחבא. לצאת מוקדם מהבית ולחזור מאוחר בערב. אשה בורחת מבשורה.

בחודש האחרון זה כבר היה ממש נורא. במיוחד עם הקורונה שאין ממש לאן לברוח. היה שבוע וחצי של התקפות, שבוע וחצי של התאוששות ושוב גל של התקפה עם "בגיל שלך כבר הייתה לי דירה ועבודה. את לא עושה כלום".

אני לא מספרת לה על כל הראיונות שלי כי אני יודעת שגם מזה היא תבנה תחמושת של "את מתראיינת הרבה ואף אחד לא רוצה אותך". חוץ מזה, יש מגיפה עולמית בחוץ וכל השוק קפוא.

והסחיטה היא לא רק נפשית אלא גם פיננסית. מגיל 18 אני מממנת את רוב ההוצאות שלי כי אמא שלי טוענת שאני לא עצמאית ושאין סיבה שתעזור לי (כן, גם אני לא מבינה את הטיעון). אני חיה בידיעה ששום דבר לא צפוי (במיוחד אחרי החרם הכלכלי במשך שנה שעברתי בגיל 17 מההורים שלי) ושומרת את רוב הכסף שלי בחסכון.

אנשים לא מצליחים להבין את זה כי ההורים שלי באים מרקע מבוסס והם עצמם חיים ברווחה כלכלית. הם לא יודעים למה אמא שלי מתקמצנת עלי. גם אני לא

התקופה האחרונה הבהירה לי שאני חייבת למצוא מקום אחר לגור בו והתחלתי לחפש חדר בדירת שותפים. אתמול קיבלתי אולטימטום מאמא שלי: עוד שישה שבועות אני מעיפה אותך מהבית. אני לא עובדת ואני יודעת שהשכירות הולכת לאכול לי את החסכונות אבל מקווה שעד אוקטובר אמצא דירה וההפסד לא יהיה כזה גדול.

אני לפעמים תוהה האם עדיין יש סיכוי לשלום ביני לאימי. האם אי פעם היא תראה את הדברים החיוביים שבי ולא רק השליליים ויותר מזה- האם היא תגיד איזו מילה טובה. אולי יש דברים שפשוט לא נועדו ללכת יחד. רק שזה שובר לי את הלב בכל פעם מחדש

12 מחשבות על “ים כחול ושמים

  1. זה באמת שובר את הלב. לא באמת ברור איך אמא יכולה להיות משהו פרט לתומכת, אוהבת, מעודדת, מפרגנת, נדיבה וחומלת את ילדיה. אבל המציאות מראה לי שוב ושוב שיותר מדי פעמים זה ממש לא ככה. וזה בדרך כלל קשור לבעיות שלה בעצמה, וחוסר היכולת שלה להתעלות ולהבין את התפקיד שלה ואת האחריות שלה כלפי ילדיה. והבעייה העיקרית עם זה, היא שהילדים סופגים את היחס הזה, מפנימים אותו, ומפתחים יחס כזה לעצמם.
    כן, את יודעת בראש שאת שווה, שאת ראויה לאהבה, להערכה. אבל בגוף נספג מגיל צעיר מאד ולאורך השנים שאת לא מספיק טובה. שלא עמדת בציפיות. וזה משפיע על כל כך הרבה תחומים בחייך שזה פשוט קורע לב.
    מאד מאד קשה להחזיק דירה (או חדר בדירה) בלי שתהיה לך עבודה עם הכנסה מסודרת. מאד קשה לעשות את הצעדים הראשונים בעצמאות בלי תמיכה כלשהי מהבית. ועכשיו בזמן הקורונה הכל נהיה עוד יותר קשה. האם אין איזו חברה או דודה שאת תוכלי להתגורר אצלן במשך כמה זמן (אולי תוך השתתפות חלקית בהוצאות) עד שתהיה לך איזושהי פרנסה נורמלית?

    Liked by 1 person

    • חשבתי על זה ויש את הדירה בעיר מרוחקת שהתייתמה מסבתא שלי. אני באמת צריכה לחשוב אם אני רוצה לגור בה לבד (ומאחר ואני לא מכירה את הסביבה, לבחון האם גם ארגיש לבד או שיש שם קהילה שאוכל להתחבר אליה)

      Liked by 1 person

      • יש הרבה שיקולים לחשוב עליהם באמת. גם הריחוק של העיר הזאת. איך זה ישפיע על סיכויי העבודה שלך ופעילות חברה ופנאי. גם הלבד. אולי מישהי/ו ירצה לעבור לגור איתך שם.

        אהבתי

  2. נצבט הלב. אמא שאמורה לתמוך בכל מצב, מתנהגת בביקורתיות בלתי פוסקת. צריך ליזום שיחה שבה תפתחו את הלב. את תגידי מה את מרגישה ויש מצב שהיא תמשיך לתקוף ולאט לאט תפנים את הנזק שהיא גורמת לך.
    בטוח שהיא רוצה בטובתך ואולי בחרה בשיטת חינוך שאינה הולמת את החיים בעידן זה.
    לדאבוני גם אני ביקורתית, לפעמים מצליחה לבלוע את המילים שבכוונתי לומר, לפעמים פחות אבל לפחות בתי ואני אומרות את שעל לבנו באותה סיטואציה ומנקות את המצפון..
    קיים גם החשש כאמא, שאולי אני מראה להם שלא אכפת לי, שזה לגמרי לא נכון..

    אהבתי

    • לצערי את אופטימית מדי. אני כבר שנים אומרת לה שאני נפגעת ושאני שומעת רק דברים שליליים. היא מגיבה ב"טוב, זה מה שיש" ואז בוחרת לפגוע בי עם "את לא עושה כלום". מרגישה שהמצב די אבוד והפתרון היחיד יהיה להתרחק…

      אהבתי

  3. אוי. קשה כל כך, במיוחד עכשיו, בימי קורונה, כשכל הדברים שהתרגלנו לסמוך עליהם נשמטים מתחת רגלינו, ואפילו אנשים מבוגרים ומסודרים בחיים נאלצים לפעמים לחזור להורים ולהיעזר בהם. מקווה שיסתדר לך למצוא חדר בדירת שותפים, או הדירה שהזכרת בתגובה למעלה.

    Liked by 1 person

  4. נשבר לי הלב מהסיפור ובמיוחד מהאולטימטום. אני לא תופסת איך היא יכולה להתנהג אלייך כך.
    תרשי לי להעיר שלפחות לפי מה שאני קוראת פה- היא טועה לגבייך, ובגדול.

    אהבתי

    • תודה. בדיוק חשבתי על זה שעם כל ההאשמות, גדלתי להיות יחסית סבבה. תהיתי לעצמי לאילו מחוזות יכולתי להגיע אם רק הייתה לי תמיכה ולא הייתי צריכה להתעסק במלחמות כל הזמן..

      אהבתי

  5. WTF
    איזה מן דבר זה להגיד לילד שלך עוד 6 שבועות אני מעיפה אותך מהבית?
    היום זה מאוד מקובל שה"ילדים" נשארים לגור בבית של ההורים עד סביבות גיל 30
    זה מאפשר לעבוד ולחסוך כסף במיוחד ששכר הדירה היום מרקיע שחקים.

    גם לסבול יחס כזה ועוד לאורך זמן זה ממש לא קל. זה חונק מאוד ולא נעים.
    לא משהו שהיית מצפה לקבל מאמא (או כל הורה באופן כללי).
    קראתי שכתבת לאמפי על דירה שסבתך גרה בה, זה יכול להיות אופציה לא רעה אם זה יחסוך לך לשלם שכר דירה.
    אני אישית לא חושבת שצריך לתלות את השינויים שאת עושה באנשים אחרים.
    את תסדרי בכל מקום שתהיי בו, את תצרי קשרים עם אנשים אחרים אם תרצי. האוכלוסיה שם ממש לא אמורה להיות הסיבה ללעבור לשם או לא.

    זה אגב מזכיר לי שבעבר אבא שלי טען שאני מפונקת שלא אוהבת להתאמץ ולא עושה שומדבר
    עד שעברתי לגור לידם, והוא ראה איך אני יוצאת מוקדם בבוקר וחוזרת מאוחר מהעבודה
    עלק מפונקת, באיזה סרט הבן אדם חי?
    או אמא שלי, בתקופות שגרתי בת"א ואמרה שאין לי סיכוי למצוא עבודה
    וגם בשנים הראשונות שעברתי לגור לידם, היא תמיד הקטינה אותי עם עבודות שלא היו מתאימות לי והיו בשכר נמוך.

    זה רק מסביר את ההבדלים העצומים בתפיסה של אנשים בגילאים האלה
    אנשים שעובדים כי צריך לעבוד ולא משנה במה (ולא משנה כמה משלמים לך)
    אמא שלי עד היום חושבת שהיא דפקה את המערכת בכך שהיא עבדה במשכורת מינימום, רק שהיא שכחה לבדוק שמורידים מיסים ממשכורת הרבה יותר גדולה מהשכר מינימום שהיה אז (3200 או משהו כזה, ומיסים וכו' היו מורידים מ5300 לנשים).
    ושבעצם היא דפקה את המשפחה שלה בכך שהכניסה פחות כסף הבייתה.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s