דע מאין באת ולאן אתה הולך

שבועיים אחרי הפוסט האחרון שלי, סבתא שלי נפטרה.

מצד אחד, תמיד כואב כשמישהו שאת אוהבת הולך לעולמו. מצד שני, ההדרדרות שלה יצרה המון לחץ שגרמה לנו כמשפחה ללכת על קצות האצבעות עם אבא שלי ובנוסף היה מתיש נפשית לדעת שכל יום יכול להיות היום האחרון. חוץ מזה, היא פיזית סבלה וזה כאב לי כ"כ לראות אותה סובלת

אני מאוד אוהבת את סבתא שלי רק שבשנה האחרונה אדון אלצהיימר כבר די לקח אותה לעצמו. זה התחיל לפני 3-4 שנים והאמת שהיו גם צדדים חיוביים – היא נעשתה הרבה פחות ביקורתית. גם לגבי עצמה וגם לגבי הסביבה. אבל לאט לאט, סבתא שלי, זו שהכרתי, התפוררה לי מול העיניים והפכה להיות דמות אחרת ששואלת שוב ושוב ושוב את אותה השאלה (וגם אז אהבתי אותה אבל בעיקר ריחמתי עליה)

בשבעה הרגשתי את הפחד מצד אמא שלי לגבי אבא שלי

כשסבא שלי, אבא שלו, נפטר, אבא שלי הרגיש שהוא יכול לשחרר את הרסן ולאיים כמה שבא לו ופחדנו שדבר כזה יקרה שוב. הפעם השבעה הייתה אצל דוד שלי ומבחינתנו זה היה מעולה כי התוצאה הייתה שאבא שלי רוב הזמן היה אצלו והוא לא "הספיק" לאיים עלינו

במהלך השבעה נסענו לא מעט  כדי להיות לכמה שעות עם האח ועם הדוד. באחת הנסיעות, אמא שלי ואח שלי הגיעו לדבר על האלימות של אבא שלי. אמא שלי אמרה שלאבא שלי היו בעבר המון התקפי זעם והייתי המומה לשמוע זאת ממנה כי היא אף פעם לא התייחסה לאלימות שלו ותמיד הסבירה לי שאני זו שצריכה להתחשב בהם. תמיד תהיתי אם היא בכלל מבינה שיש  בעיה או שהיא מתעלמת ממנה

מה שעוד יותר היה מפתיע הוא שאח שלי אמר שהוא לא זוכר כלום ושאין לו מושג על מה היא מדברת. איך מישהו שחי תחת אלימות למעלה מעשר שנים ובכל כמה שנים רועדת האדמה בבית יכול לשכוח ולהתכחש למציאות?

 

24 מחשבות על “דע מאין באת ולאן אתה הולך

  1. יהי זכרה ברוך!
    מצד אחד זו הקלה גדולה, היא סבלה וסביבה כל בני המשפחה ובכל זאת זו אבידה שמאירה חותם.
    לגבי האלימות שאחיך שכח, זו הכחשה שמקלה עליו להמשיך הלאה.
    מקווה שאביך יתרכך עם השנים והתובנות שהנפשות היקרות לו זקוקות לתמיכתו.

    אהבתי

  2. יהי זכרה של סבתך ברוך. אני מזדהה עם התחושה שלך שעדיף שהיא לא תסבול, וגם לכם היה קשה לראות אותה במצבה ולאבד בעודה חיה את הסבתא האהובה.
    לגבי האלימות – מאד קשה לחיות שנים עם אב אלים ועם החשש המתמיד, הדריכות המתמדת, שמא תכף מגיעה עוד התפרצות. ייתכן שמנגנון ההכחשה של אחיך עוזר לו לחיות עם זה

    אהבתי

      • לצערי אלימות מועברת מדור לדור אלא אם עושים עבודה רצינית לעצור את מעגל הקסמים הנורא הזה. אם אחיך לא יתעשת ולא יטפל בעצמו הוא עלול להיות בעל ואבא אלים. וגם את בסכנה….או חהיות אלימה או להיכנס ליחסים עם מישהו אלים כמו אביך. זה מושרש בגוף, לצערי הרב. המודעות מאד חשובה ולכן עם הסימן הראשון חשוב שתפני לטיפול.

        אהבתי

  3. תנחומיי. לפחות היא לא סובלת עכשיו… לגבי האלימות של אביך, נשמע מאוד קשה לחיות תחת איומים ופחד כל הזמן. זה משהו שהיה בעבר או שעדיין קיים?

    אהבתי

    • מגיל 0. עם השנים זה מתמתן אבל הטראומה נשארת ואת מכירה את המשל על הפיל הקטן שקשרו אותו וכשהוא גדל אז הוא לא שם לב שהוא יותר חזק מהחבל שקושר אותו והוא עדיין בטוח שלא יוכל להשתחרר? ככה אני מרגישה. האיום מרחף תמיד איפשהו מעל

      אהבתי

  4. יהי זכרה ברוך. מקווה שאצלך בזיכרון היא תישאר צלולה ובריאה.
    בכל פעם שאת כותבת על אלימות משהו בי נדרך. את מזכירה את זה בחצי אגביות, תמיד כחלק כאילו שולי, סיפור צדדי.
    (לפחות מאז שאני קוראת כאן. עכשיו קראתי את ההפניות והשלמתי קצת את התמונה. )
    הלוואי והיה לי משהו חכם או מנחם לכתוב לך על זה, אבל אני חסרת מילים.
    אני מניחה שזאת דרך מוזרה להגיד שאני מקווה שהכל יסתדר עבורך, ושהיה לי מאוד עצוב לקרוא.

    Liked by 1 person

    • תודה. בתקשורת נראה שאישה או משפחה שיש בה אב אלים, עוסקת רק בזה 24/7 אבל המציאות יותר מורכבת. גם חושבים שזה קורה רק במשפחות ממעמד סוציו אקונומי נמוך וחסרות השכלה וגם זה לא נכון (גרושתו של הבן של לבייב עכשיו תובעת את המשפחה על שהשתיקה את האלימות נגדה שהייתה פיזית, מילולית ומינית…)
      בעבר נגעתי יותר בעבר שלי, היום זה מוזכר לפעמים. אני חושבת להמשיך לגעת בזה בפוסט הבא אבל בכנות? זה נושא שכואב לי ולכן אני לא מדברת עליו הרבה)

      אהבתי

  5. תקראי את הראיון עם השחקנית גיל כהן מתאג"ד שמספרת על איך הותקפה מינית שנים בתור ילדה והיא לא זכרה זאת עד שפתאום זה התפרץ. כנראה לנפש יש יכולת להדחיק

    אהבתי

    • הלכתי לגוגל כי אני לא מכירה את תאג"ד או את גיל כהן אבל ראיתי שמדובר על שחקן ולא על שחקנית ובנוסף לא מצאתי ראיון שהוא מספר על הטרדה מינית…בטוח שעליו מדובר?

      אהבתי

  6. שולחת חיבוק ענקי!
    משתתפת בצערך על סבתא שלך.

    גם לסבתא שלי (אמא של אבא שלי) היה אלצהיימר
    הבן אדם הופך להיו קליפה של עצמו (סבתא שלי לא הגיעה לשלב הזה האמת)
    מה שחשוב זה לזכור את הבן אדם המדהים שהיא הייתה לפני האלצהיימר

    יש אנשים שבתור ילדים עבור אפיזודות של אלימות, והם מדחיקים את זה ולכן לא זוכרים את מה שעבר עליהם.
    זה סוג של מנגנון הגנה שכזה.
    אלימות במשפחה זה דבר שיכול לקרות בכל משפחה.
    את יכולה לראות משפחות שנראות נורמטיביות לגמרי מבחוץ אבל הכאוס שיש בפנים הוא הזוי

    אהבתי

  7. משתתף בצערך ~חיבוק ענק~
    גם לסבתא שלי היה אלצהיימר וזה היה נוראי לראות את ההתדרדרות מאישה חזקה שניהלה את המשפחה למישהי שלא מבינה איפה היא נמצאת
    אבל נשארו איתי המון זיכרונות טובים מחיים שלמים יחד (היא נפטרה כשהייתי כמעט בן 30)
    בסופו של דבר אני בטוח שאת תזכרי לה בעיקר את הימים שבהם היתה בריאה

    היתה לי חברה שזכרה נהדר את האלימות שהיא חוותה מצד אמא שלה, אבל רק כשהגיע לפסיכולוג גילתה שגם אבא שלה היה אלים כלפיה, היא הדחיקה את זה לאורך השנים
    כנראה שאח שלך עשה משהו דומה, סביר להניח שגם יהיה לו קשה לדבר על זה ולהסכים שמישהו יזכיר כזה דבר כי מבחינתו זה לא קרה, הרבה פעמים מי שמדחיק גם מגונן על זה שהיה אלים כלפיו אז הגיוני שהוא ינסה להשתיק פיות.
    בכל מקרה אין מה להתווכח איתו על זה, כל אחד מתמודד בדרכו
    אם אבא שלך אלים, עדיף לך להתרחק ולשמור על עצמך
    אף פעם אי אפשר לדעת איך זה יגמר, אבל זה אף פעם לא נגמר לטובתך

    אהבתי

    • אני אזכור לסבתא שלי את כל החיים- הימים בהם הייתה בריאה וגם אלו בהם הייתה חולה (מבחינתי זה היה שיעור חשוב למה חשוב בחיים ואיך אני רוצה לסיים אותם).

      לגבי ההדחקה של אח שלי, ברור לי שזה שלו ואני יודעת שזה יצוף אצלו מתישהו.

      אהבתי

  8. עכשיו הגעתי לפוסט החשוב הזה, שכמובן מגלה טפח ומסתיר טפחיים. תנחומי על מות סבתך מאלצהיימר, מכירה היטב ומזדהה עם תחושות הגעגוע וההפסד עוד בחיים. אני עדיין לא מסוגלת לכתוב ישירות על מות אמי.
    אלימות (ואפילו הידיעה שיש אפשרות לאלימות) בלי סיבה היא פגיעה ביסודות שעליהם בונה ילד את חייו. איבוד שליטה, כי זה לא תלוי בו, למרות המסרים השגויים לגמרי שאמא שלך ניסתה להעביר לך. כמו אמפי אני מקווה שתצליחי לגעת בפצע הפתוח הזה בעזרה מקצועית. אולי את גם עושה את זה קצת כאן בכתיבה. חיבוק גדול י'.

    אהבתי

    • אני כל כך מתגעדעת אליה. אין כמעט שבוע שאני לא חושבת: הלוואי יכולתי להתקשר לסבתא ולדבר איתה איתה קצת.
      אני נוגעת באלימות מדי פעם בבלוג ויש בי פחד שיום אחד תצוץ פתאום חיה מתוכי, שזה כמו שאמא שלי אמרה לי- אי אפשר להתחמק מזה כי זה עובר מההורים (ולכן אגב היא הצדיקה בזמנו את האלימות שיש בבית- "ככה גדלנו").
      אני כל כך שונה מההורים שלי, עם התבוננות עמוקה פנימה, שאני מקווה שאצליח לבנות את עצמי ולהבין כמה שאני בנאדם חזק וראוי, למרות שבילדות שלי בעיקר ניסיתי להסתתר ולהעלם

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s