זכרונות של יום חולין

בבוקר אני אומרת לאח שלי: אולי נסע לבקר את סבתא?

כל הסגר לא ראינו אותה. האמת, עוד אפילו לפני כן, לפחות שלושה חודשים לא ראיתי אותה פנים אל פנים.

במהלך הסגר היא נכנסה לבית חולים מכאב בטן שהדרדר במהירות לחוסר תפקוד של הכליות וכבר חשבתי שזהו, הגיע השעון המתקתק. אחרי שבוע הכליות חזרו לתפקד אבל רצו להמשיך ולהשאיר אותה. בינתיים, מצבה המנטלי של סבתא הדרדר. בגלל הקורונה אי אפשר היה לבקר והיא גם במצב דמנטי מתקדם אז בכל פעם היא שאלה איפה היא נמצאת ולמה היא בבית חולים…

אז התעקשנו שהיא תצא ושנטפל בה בבית. רק שלא הבנו כמה משמעותית הייתה מכת האשפוז לסבתא שלי

היא הפסיקה להגיב, היא כבר לא הולכת וכבר לא מדברת

אתמול נסענו אני ואחי לבקר אותה והיא לא הגיבה. חיפשתי שירים משנות ה-40 והשמעתי לה ישירות מהפלאפון. לא רציתי שזה יהיה מפגש עצוב אז שרתי יחד עם הפלייליסט המתנגן

ואז שאלתי אם היא רוצה לשתות והשקיתי אותה כמו אפרוח. לאט ובעדינות.

אני חושבת שהמוסיקה עוררה בה משהו. אני לא בטוחה מה, רק שהיא נראתה קצת יותר ערנית ומודעת. היא גם מלמלה "אמא, אמא" ונשבר לי הלב. לראות אותה סובלת, בלי יכולת לדבר ולומר מה היא מרגישה ומה היא צריכה, היה קשה

בנסיעה חזור, אמרתי לאח שלי שזה רק מזכיר לי כמה חשוב לנצל את החיים ולא לחכות לסוף כי אין לך מושג מה יקרה אז ואולי בכלל לא תוכל להנות אז… אח שלי התעצבן עלי שאני זורקת דברים פילוסופים ואמר שהסוף הוא סוף והעיקר לסיים אותו כמה שיותר מהר

5 מחשבות על “זכרונות של יום חולין

  1. כואב הלב. באמת קשה להזדקן ולעיתים ההתדרדרות חלה בבת אחת כך שלא מספיקים לומר ג'ק רובינסון וכבר זה לא אותו אדם שהכרת ואהבת. קל לבחור צעיר לומר "לגמור עם זה כמה שיותר מהר" אבל ככל שמתקרבים לסיומם של החיים כך נאחזים…. אפשר לענות לאחיך שרק יחכה שיגיע לגילה……

    Liked by 1 person

    • אני אמרתי שלוקח זמן עד שמגיעים לסוף. גם אלצהיימר יכול לקחת תקופה ארוכה מאוד. בשנתיים הראשונות זה היה שכחה של דברים קטנים, בשנה השלישית כבר התחילו לראות את ההשפעה על הזיכרון לטווח קצר ומשם מדרדר בהדרגה… גם זה תלוי בבנאדם. אמא שלי למשל אני יודעת שהייתה מעדיפה לסיים את זה כמה שיותר מהר. עם אבא שלי לעומת זאת, אני מניחה שהוא היה בוחר להמשיך לחיות כל עוד אפשר

      Liked by 1 person

  2. נורא. נורא. נורא. אבל הלקח הזה לנצל את הזמן יושב לי בראש כל הזמן. מה אני עושה איתו? כלום. קורא בלוגים ומאונן וממשיך את חיי כקדם. עבודה עבודה עבודה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s