בלי תקווה, בלי חלום, בלי עתיד

בחודשים האחרונים צצות אצלי המון מחשבות על המוות. לא על המוות עצמו אלא מה יקרה אחרי שאמות, האם למישהו ישנה שאני לא בחיים ומה אשאיר אחרי בעולם.

לא שיתפתי אנשים במחשבות כי אני מרגישה שיש עלינו לחץ להראות תמיד שהכל בסדר ו״מה פתאום את חושבת בכלל על המוות?״. שהרבה יחשבו שאם אני חושבת על מוות = חושבת על התאבדות אבל מבחינתי אלו שני דברים שונים…

מתחילת שנת הלימודים, התחושה שהתואר הזה לא נגמר ושהשנה הולכת להיות בעיקרה חזרה על קורסים שנכשלתי בהם, כאלה שיש סיכוי שאכשל שוב. זה הכניס אותי להרבה מחשבות על המהות של הדברים שאני עושה. האם אי פעם אסיים את התואר? האם אצליח להתברג בתפקיד שמעניין אותי? האם אצליח להכנס למקום שמפתח טכנולוגיה שתשנה משהו אמיתי בעולם(שזו המטרה שהלכתי ללמוד מדמ״ח) ולא רק נועדה כדי לעשות עוד כסף?

אז המחשבות מטפטפות ולאחרונה זה התחיל להצטבר. במיוחד עכשיו, כשמגיע סוף הסמסטר ויש עומס גדול שמוביל לעומס נפשי

לכן לאחרונה אני לא מגיבה בהרבה בלוגים כי אני מוצפת ולא יכולה להעניק ולהוציא אנרגיה. היום תפסתי את עצמי והבנתי שאני צריכה להתחיל לדבר על זה. התקשרתי לכמה חברים. אף אחד לא ענה

אבל היה צדיק אחד בסדום שטרח לחזור בחזרה וגם היה מוכן להקשיב. אז ישבתי חצי שעה והמחשבות הפכו למילים שטפטפו מתוכי החוצה. עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב אבל אני יודעת שזה תהליך

 

4 תגובות על ״בלי תקווה, בלי חלום, בלי עתיד״

  1. טוב מאד שכתבת פה ומצוין שמצאת עם מי לדבר על זה . המוות הוא דבר טבעי ולכן גם טבעי לחשוב עליו מזוויות שונות לפעמים.
    יש איזו רתיעה מהנושא בעיקר בחברה המערבית ודווקא חשוב שיהיה עם מי לדבר על המחשבות שצצות בלי שהמאזין ייבהל ויחשוב שאת בעצם חושבת על התאבדות.
    אני זוכרת תקופות כאלה …לימודים, שירות צבאי או משהו אחר שנראה כאילו ממשיך עד אינסוף והכל מרגיש עגום וחסר תקווה. וזה בסדר לחוש כך לפעמים. זה בזבוז אנרגיה מוחלט להתאמץ כל הזמן להיות חיובי ולהיראות שמח. מבטיחה לך שמתי שהוא זה יעבור. ואז תהיה משוכה חדשה לעבור אולי אבל גם זה בסדר. באיזשהו שלב בחיים חשוב שגם תעצרי רגע ותבדקי עד כמה את נהנית מהדרך עצמה ולא רק חותרת לתוצאה. עכשיו זה התואר, אחר כך יהיו עוד הרבה מטרות להגשמה. אין לזה סוף. עבודה, תפקיד יותר מעניין או חשוב, משכורת יותר גבוהה, בן זוג, דירה, ילדים ….אבל מה שבאמת חשוב זה איך את חייה את זה תוך כדי. איך איכות החיים שלך בדרך למטרות . כמה את שלווה, כמה את שלמה עם עצמך בלי קשר לנסיבות חייך בכל רגע נתון…כרגע נשמע לי שהשלב הנוכחי כרוך בלא מעט סבל. וסבל לא קשור במה שקורה לך אלא באיך שאת מתייחסת למה שקורה לך….מקווה שאני מובנת.
    בכל מקרה מותר להרגיש זיפת לפעמים ….

    Liked by 1 person

  2. שמחה על הצדיק בסדום שנתן לך אפשרות לפרוק קצת, וגם כאן, בכתיבה. אני לא רוצה להגיד לך 'יהיה בסדר' ככה, כמו איזו קלישאה ריקה, אבל ממה שאני מכירה שאת משתפת אותנו פה בבלוג אני בטוחה שתמצאי את מקומך. וכמו שאומרת אמפי והרבה חכמי זן לפני כן, זו הדרך שחשובה, ולא המטרה.

    אהבתי

    1. הלוואי וגם הדרך הייתה חשובה. אני מרגישה שבמציאות שלנו, רק המטרה עם הציונים והתעודה, כל ומר המטרה, היא החשובה. מחכה להתבדות אבל בינתיים זו המציאות שאני חווה

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s