הבחור שהציל לי את התחת

היום פגשתי את א׳. יש אנשים שעשו בשבילך משהו קטן בחיים ששינה לך את כל העולם. א׳ היה בנקודת זמן כזו שלולא נקודת ההשקה שלו לחיים שלי, הייתי היום במצב הרבה יותר רע.

חמישה חודשים לפני השחרור שלי, התחלף לי מפקד והיתה לי תחושה שהוא לא יהיה כמו המפקד הקודם, שהיה אגדי (אם כי במבט לאחור אני מבינה שהוא כבר היה עייף מהשירות כשאני הגעתי לבסיס). רק שלא חשבתי כמה רע הולך להיות.

לאט לאט ובשיטתיות, אותו מפקד התחיל למעוך אותי. זה התחיל מזה שהוא נתן לי את התחושה שאי אפשר לסמוך עלי (להזכירכם, היה לי כבר פז״מ של מעל שנה) וזה הסתיים בזה שהוא היה אומר לי שאני אפס. כל יום.

הוא לא נתן לי שום יוזמה וחופש. הפיל עלי את כל המשימות השחורות (והרבה מאוד מהתורניויות שמירה של המחלקה) וכל יום נותן לי את המבט הזה שמבהיר לי שאין לי שום מקום שם, שאני לא עושה שום דבר חשוב.

כעבור חודש כבר לא הייתי מסוגלת לתפקד. הוא היה נכנס למחלקה ואני הייתי מתחילה לבכות ויוצאת מהדלת. כל הסביבה שלי לא ממש ידעה מה עושים במצב כזה (ושוב, בדיעבד אני כועסת שלא נלחמו עלי). המחלקה שלי ראתה ושתקה. הם גם התחילו להאמין שאין בי שום דבר ושאולי עדיף לא להתערב. ניסיתי לערב את המפקד מחלקה והוא לא ממש עשה משהו. הוא זימן את המפקד שלי ואותי לשיחה. אמרתי שהמפקד חושב שאני אפס, המ״מ שאל לתגובה מהמפקד שלי והוא ענה: נו, מה לעשות שאין לה שום דבר מיוחד? שהיא די בסיסית?

כשהבנתי שמהמ״מ לא תגיע הישועה התחלתי להתחנן ממנו שפשוט ישחרר אותי מהמחלקה ויתן לי לשרת במחלקה א. הרי אם אני לא שווה כלום אז למה להחזיק אותי שם? גם לזה לא הסכימו והמשכתי לסבול

בשלב כלשהו החלטתי לעשות עם עצמי שינוי ולהראות לכולם מאיפה משתין הדג. התחלתי לעבוד ברבאק. אפילו קיבלתי פרסים מראש היחידה אבל עדיין המשיכו להתייחס אלי כסמרטוט רצפה.

אז הבנתי שאני חייבת לעשות שירות קבע במקום אחר כדי לתקן את החוויה הזו.

התחלתי לנסות למצוא לגמרי לבד מקום בתוך הגוף הגדול הקרוי צה״ל. בדרך כלל המ״מ שלך או הקצין שמעליך אמור לנווט לך את הדרך ולקשר אותך אבל במקרה שלי, לא הייתה שום תמיכה מאף אחד. לא היה לי מושג למי לפנות ואיך אז ניסיתי לגשש במחלקות שונות, בבסיסים שונים ואפילו ביחידות שונות ולשאול אם יש להם מקום עבורי.

בסוף, מתחת לאף של המ״מ שלי, ניגשתי לראיון ביחידה אחרת. הם התהלבו ממני ממש והבטיחו לי מקום. מה שלא ידעתי זה שהמפקדים באותה יחידה התקשרו למ״מ שלי שליכלך עלי ואמר שאני לא כזו חיילת טובה. במקרה דיברו גם עם א׳ שהיה קצין בבסיס אחר של היחידה והוא שיבח אותי מאוד. אותה המלצה גרמה לאנשים שראיינו אותי לתפקיד החדש להאמין שיש להם משהו טוב ביד ולמצוא לי במיוחד תקן לקבע(והמצאתי בעצם תפקיד חדש באותה יחידה 🙂 )

 

אז אם יוצא לכם לדבר על מישהו, נסו שזה יהיה באופן חיובי (וגם אם יש דברים שליליים, חשבו איך אתם אומרים אותם). יכול להיות שאתם בדיוק האדם שהולך לשנות לו את החיים

9 תגובות על ״הבחור שהציל לי את התחת״

    1. ואתה יודע פיקולו, יש לי תחושה שבכל פוסט שלי אתה מחפש מה לא בסדר בי. אז שתכיר שזה הבלוג שלי ופה אני מרגישה מספיק בטוחה כדי לפרוק ולשתף. אם זה לא נראה לך, אתה לא חייב לקרוא.

      אהבתי

  1. גם המפקד שלי התחלף 😦 רק שאצלי זה היה שנה לפני השחרור, ואז הגיע איזה מפקד שהתייחס אליי בצורה מזעזעת.
    אני חושבת שזה שעשית קבע זה מאוד אמיץ. אני לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה, מתוך מחשבה ששוב יהיה לי מפקד פוץ ומתוך זה שמי יודע לאיזה בסיס אגיע. בסוף נהנת בקבע?

    Liked by 2 אנשים

    1. בגלל זה כשניסיתי לחפש קבע, היה לי מאוד חשוב לבדוק לאיזה תפקיד אני מגיעה ובדיוק להיכן. התפקיד עצמו בקבע לא היה מלהיב אבל התנאים היו קצת משוגעים (היה לי תן ביס!) ובסוף כשעמדתי לעזוב הם התחננו שאשאר והציעו לי תכנית שירות אז היה כיף להרגיש את ההיפוך תפקידים

      Liked by 1 person

  2. אני שמחה שהצליח לך. יותר בגללך מאשר בגלל א', אבל גם הוא זכור לטוב. אולי כיום את לא צריכה 'תיקונים', אלא מספיק לך לדעת מה את יכולה וללכת על זה. יש בזה משהו מאוד מחנך: לקחת את הקושי ולהפוך אותו למדרבן. יותר אפילו מלימונדה מלימון…

    Liked by 2 אנשים

  3. משמח אותי לשמוע שקיבלת תיקון בסוף.
    אני כל כך סבלתי בצבא שבחיים שלי (גם 5 וחצי שנים אחרי) לא שמחתי כמו ששמחתי ביום של השחרור, כדי להפטר מכל האנשים הרעילים שהיו סביבי וחשבו שאני כלום ושום דבר.

    Liked by 1 person

    1. רק עכשיו, 5 שנים מהשחרור ו-6 מהשחרור מהסדיר אני מתחילה להתאושש. אני חיה עם אמא שלא מפסיקה לומר לי שאני כישלון וידעתי שעוד זיכרון שרק יזכיר לי כמה אני נוראית לא ממש יעזור. לא היה אכפת לי לסיים עם תחושה של ״בסדר״ אבל פשוט ידעתי שאני רוצה לחוות משהו אחר. במזל נפלתי על מקום שגם אם העבודה לא הייתה וואוו, האנשים היו הרבה יותר טובים וידעו להעריך אותי

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: